'שהחיינו' על פרי חדש
* הרואה פרי חד עונתי בתחילת העונה, ושמֵח בצמיחתו המחודשת – מצוה עליו לברך 'שהחיינו'. ונהגו כבר מימות הראשונים שלא לברך בשעת הראייה, אלא בשעת האכילה הראשונה של הפרי. יש אומרים שיברך לפני ברכת הפרי; ויש אומרים שיברך לאחר ברכת הפרי, לפני האכילה. ולדעת המשנה ברורה יש לנהוג כדעה הראשונה, אך רבים נהגו כדעה השניה.
* פרי מורכב – נחלקו הפוסקים אם מברכים עליו שהחיינו. ויש שכתבו שפירות של עצים שנִטעו משתילים שכבר היו מורכבים – לכל הדעות מברכים עליהם שהחיינו.
* פרי שלא ניכר בו ההבדל בין חדש לישן – אין מברכים עליו 'שהחיינו', כיון שעשויים להחליף חדש בישן, ולברך לבטלה. ויש אומרים שכך הדין גם כשניתן להבדיל במראה אך לא בטעם.
* אין מברכים שהחיינו אלא על פרי חד עונתי או דו עונתי, וכיוצא בהם, שחידושם הוא דבר התלוי בזמן; וכלשון הברכה: "שהחיינו… לזמן הזה".
* מצוה לאכול מעט מכל פרי חדש – חד עונתי, כנ"ל – ולברך עליו שהחיינו, כדי להראות שחביבה עליו בריאת השי"ת, וכדי לשבח ולהודות לה' על שברא בריות טובות להנאת האדם.
ברכה על בריות חריגות
* הרואה אדם שמראהו חריג במיוחד – בצבע העור, צורת הגוף, צורת השיער, וכדומה, או שהוא עוור בשתי עיניו, וכיוצא באלו – וחריגוּת זו היא מלידה, מברך: "ברוך… מְשַׁנֶה הבריות".
* חכמינו ז"ל אמרו שהרואה פיל וקוף מברך 'מְשַׁנֶה הבריות'. ונחלקו הפוסקים אם מברכים דווקא על חיות אלו, או על כל בעל חי משונה.
* הרואה אדם, בעל חי, או צמח, יפה במיוחד – ראוי שיברך: "ברוך שֶׁכָּכָה לו בעולמו", ללא 'שֵם ומלכות'. ואף כשרואה גוי, או יהודי רשע, יברך עליהם ברכה זו, אך אסור להתבונן בהם.
'ברכת האילנות'
* הרואה עצי פרי בתקופת פריחתם, דהיינו משלב צמיחת הפרחים שלפני גדילת הפירות ועד סמוך לסיום גדילת הפירות – מברך את 'ברכת האילנות'.
* מי שטעה ובֵרך ברכת האילנות על פריחה של עצי סרק – לא יברך שנית בשעה שרואה פריחת עצי פרי. ועץ פרי מורכב – נחלקו הפוסקים אם ניתן לברך עליו.
ברכות הברק והרעם
* הרואה את אור הברק או שומע קול רעם, מברך: "עושה מעשה בראשית", או: "שכֹּחו וגבורתו מלא עולם". ולכתחילה יש לברך על ברק 'עושה מעשה בראשית', ועל רעם – 'שכֹּחו וגבורתו'.
* את ברכות הברק והרעם מברכים פעם אחת בכל 'מערכת' של ברקים ורעמים, דהיינו, שאין לשוב ולברך עליהם אלא כאשר התבהרו השמים לגמרי, ולאחר מכן שבו והתחדשו הברקים והרעמים.
* על ברק ורעם, יש לברך 'בתוך כדי דיבור' לשמיעת הברק והרעם; ואם ראה ברק ולאחר מכן שמע רעם, ובֵרך – הגם שכבר חלף יותר מכדי דיבור מהברק, חלה ברכתו גם על הברק.
* הרואה את היָם – מברך "עושה מעשה בראשית", והרואה את 'הים הגדול' – מברך "שעשה את הים הגדול"; ונחלקו הפוסקים אם ים זה הוא הים התיכון, או האוקיינוס האטלנטי.