רבי יעקב ניימן זצ"ל, ראש ישיבת "אור ישראל", שח פעם על הקושי העצום שחווה בימי נעוריו, בהיותו בן ארבע עשרה בעיר לומז'ה.
באותם ימים היה הנער יעקב, יתום מאביו ומאמו, וכנער בודד, ללא כתף תומכת ויד אוהבת, עשה את דרכו אל הישיבה.
בודד למדי חש יעקב בין המוני הבחורים, אשר ברובם המכריע, היו מבוגרים ממנו.
הבדידות הכתה בו ביתר שאת וביתר עוז פעם בשבוע, כאשר כל בני הישיבה היו סרים אל הנהלת הישיבה, כדי לקבל את החבילות שנשלחו אליהם מבתיהם.
שמחה גדולה היתה שוררת באותה שעה בקרב הבחורים. כל אחד היה פותח את חבילתו ושש כמוצא שלל רב על ניחוחות הבית שעלו מתוכה. רק יעקב ניימן, הנער היתום והבודד, לא קיבל חבילה מעודו. מגן עדן, כידוע, לא נהוג לשלוח חבילות…
בכל שבוע, באותה שעה, התעצם הכאב הנורא בליבו של יעקב, וגוש מאיים היה חונק את גרונו, מלווה בייסורי נפש איומים.
פעם, ביום שישי אחד, לא היה יעקב מסוגל יותר. הוא פרש מן ההמולה ועלה אל חדרו. נכנס למיטתו והתכסה בשמיכה עד מעל לראשו. שם, בחדר הריק, מתחת לשמיכה הבלויה, פרץ היתום האומלל ביבבות קורעות לב: "אבא" מלמל בפנים רטובות, "אבא שבשמים, אתה הלא אבי יתומים, למה אתה לא שולח לי חבילות?! למה רק החברים שלי מקבלים דרישות שלום כאלו מהבית? הרי גם לי יש אבא! יש לי אותך!!!"
וכשדמעות זולגות מעיניו ללא מעצורים קמץ יעקב היתום את אגרופיו, נשך את שפתיו ומלמל: "אבא, אני לא מבקש חבילות של בגדים, של עוגות וממתקים, אני מוותר על כל זה! אני רק רוצה שתשלח לי דרישת שלום ממך, כי הרי אתה אבא שלי. אתה יודע מה? אתה יכול לשלוח לי חבילות של סייעתא דשמיא ושל הצלחה בתורה ויראת שמים. אני מבטיח לך שאקבל זאת בשמחה…".
עוד דקות ארוכות געה יעקב בבכי מר מתחת לשמיכה, עד שהוקל לו במעט. הוא יצא בזהירות מן החדר, רחץ את פניו ומחה מעל עצמו כל סימן של בכי ומצוקה. וכך, במסווה של שמחה צעד אל בית המדרש.
הלם של ממש אחז בו. מיד כאשר נכנס, פנה אליו אחד המתמידים בישיבה, שנודע גם כעילוי של ממש, והציע לו חברותא! כמובן שיעקב השיב בחיוב, וזאת הייתה רק ההתחלה…
כבר באותו יום חש יעקב בשינוי המדהים. בחירי הישיבה חיפשו את קרבתו, הרמי"ם האירו לו פנים, והוא החל מוצא בלימודו עונג אדיר ומופלא.
"מאותו היום" סיפר לימים רבי יעקב ניימן, "כמו נפתחו שערי שמים לאותה תפילה, ובמשך למעלה מעשר שנים, עשר שנותיי בישיבת לומז'ה – זכיתי למנה עצומה וגדושה של סייעתא דשמיא עצומה, בלימוד מבורך, מתוך עונג ושמחה".
(דרך עץ החיים מובא בעלונו של הרב חנניה צולק – שבועות)