"וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ" (ויקרא י"ט י"ד)
סח מרן זצ"ל: בצעירותי, שוחח עמי זקן אחד אודות אחד מגדולי הרבנים בדור, פוסק נודע לתהילה, ואמר: "יחדיו למדנו בצעירותנו בישיבתו של הגאון רבי הירש שלעז זצ"ל בעיר קראסון שבפלך קיוב. ושם עמנו נער אחד שנפשו חשקה בתורה, אבל מוחו אטום היה ותפיסתו איטית להחריד, והיה מיגע את כל בני הישיבה ומבקש שיבינוהו פשט בכל סוגיא, בכל שאלה ובכל תשובה, עד שכולם נלאו ממנו. רק אני ריחמתי עליו, והשבתי לשאלותיו. אבל טרחתו היתה ללא נשוא, משום שכאשר הבינוהו שורה אחת היה מבקש להבינו את השורה הבאה. ולא להניח לי ללמוד. פקעה סבלנותי, ובקשתיו שיניחני לנפשי. הלך ממני בפחי נפש, וכליותי יסרוני. הבטתי לראות מה יעשה ואל מי יגש. מסתבר שכולם כבר דחוהו לפני. ראיתיו יושב בפינת בית המדרש. כפוף על ספר אחד. לא יכולתי להתאפק, וקרבתי בלאט לראות מה הוא לומד. ראיתיו רוכן על הסידור הפתוח בברכת "אהבת עולם", ושמעתיו מתייפח בבקשת "ותן בלבו בינה". הבנתי שמבקש הוא רחמים שלא יצטרך עוד לבריות, וה' יפקח עיניו במאור תורתו. נכמרו עליו רחמי והושבתיו לצדי, שישאל כל חפצו.
וסיים אותו זקן: וזה הוא אותו רב גאון ופוסק הלכות- איפה הוא, ואיפה אני…
סח מרן זצ"ל לנכדו, הרב אשר ברגמן שליט"א: פעם בחוץ לארץ הלכתי לומר 'תשליך' בראש השנה ליד הנהר, והיה זה ממש ליד גבול תחום שבת. לפתע נשבה רוח חזקה, והעיפה כובעו של אחד המתפללים אל מחוץ לתחום שבת. ראיתי שהוא מהסס לרגע, רץ במהירות והרים את הכובע.
ואמר מרן: זה שהוא היסס, התלבט, ניחא. זה שיצרו גבר עליו, ניחא. אבל מדוע רץ במהירות והרים בחטף?
אין זאת אלא שחשב שהוא מרמה את הקדוש ברוך הוא. חשב שלא יבחין בו באותו הרף עין…
על רגש הערבות סח מרן זצ"ל, שבעת היותו בווילנה במלחמת העולם הנוראה ראה בפנקס הקהילה, שהגאון מוילנה היה המייסד של חברת המשניות, חברת ש"ס וחברת 'עין יעקב', ללמוד אגדות לבעלי בתים העמלים למחיתם- ולא זו בלבד, אלא שאמר בעצמו את השיעור הראשון כדי למשוך ליבם שיבואו לשיעור.
ואמר מרן זצ"ל: הרי זה מבהיל על הרעיון! הגע בעצמך, הגאון הקדוש, שגדלותו בתורה היתה כאחד הראשונים כמלאכים- שגדולי עולם עמדו באימה וביראה על סף חדרו כדי שיפשוט להם ספקותיהם בכל התורה כולה, בנגלה ובנסתר- שמהיותו בן ארבעים לא יכול היה להעלות דבריו על הכתב אף ברמז מפני נביעת מעינות חידושיו- "ירד מן ההר אל העם" ואמר שיעור משניות ואגדתות ליהודים קשיי יום המתקשים אף בהבנת הפשט!
הגאון הקדוש- שכל דקה עבורו היתה יקרה מפז- שלא ישן אלא כשעתיים ביממה- שכאשר באה אחותו לבקרו שאל קצרות בשלומה ואמר שימשיכו שיחתם בעולם העליון משום שכאן אין לו פנאי- הקדיש שעה תמימה כדי ליקר בעיני פשוטי העם את לימוד התורה!
כמה מחייב הדבר כל בן תורה לחוש אחריות ורגש ערבות. לדאוג להמון העם ולרדת 'מן ההר אל העם'!…
הקדושה, הסבירו רבותינו, מוצפנת היא. "בקרב קדושים" תתרונן.
וכשאלת הגמרא: "קדוש הוא, מנא ידעה?" (ברכות י ע"ב).
ופעם שוחח הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל בישיבת "קול תורה" אודות ל"ו הצדיקים הנסתרים שבכל דור, ואמר: "כסבורים אתם שהצדיק הנסתר חייב להיות סנדלר עני המתגורר בפאתי העירה? הלא הצדיק הנסתר הגדול בדורנו הוא ראש ישיבת פוניבז', מרן הגרא"מ שך. שלכאורה מפורסם הוא והכל יודעים על גדלותו, ועם כל זאת נסתר הוא, מגלה טפח ומסתיר אלפיים אמה ואין אדם יודע מה גדולה צדקותו!"
ואכן, באקראי גילה מרן זצ"ל טפח מקדושתו.
פעם פנה אליו אברך מתלמידיו, ביקש שיאות להיות סנדק לבנו. התנצל מרן באומרו: "ראה, כבר זקנתי, ועלי להכין צידה לדרך הרחוקה. כנאמר 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו'. אם אהיה סנדק לבנך, ורבים המבקשים, אימתי יהיה לי פנאי ללמוד? המוכנים אתם שאעלה למרום כעם הארץ שאינו יודע ללמוד?"…
העז בעל הברית, ורמז: "אולי דוקא משום כך, בגלל ההכנה… אומרים שיש בסנדקאות ענינים של תיקון"…
ענה מרן נחרצות: "מעולם לא פגמתי, ואיני זקוק לתיקון!"
ושב לתלמודו…
ברם, מה הפלא? הן הלכה מפורשת היא ברמב"ם (סוף הלכות איסו"ב ): "ראוי לו לאדם לכוף יצרו ולהרגיל עצמו בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מחטא… גדולה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת חטא מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה!"- וליבו של מרן לא היה מעולם פנוי מן החכמה!
(מתוך הגדה של פסח קנין תורה)