פעם שאל מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל: בפיוט 'ונתנה תוקף' כשאומרים את המילים 'מי יחיה ומי ימות' יש רגש גדול בקהל ואנשים רבים בוכים בכל מילה בקטע הזה. ולכאורה תמוה, מילא ב'מי ימות' בוכים, שהרי אף אחד לא רוצה למות. אבל 'מי יחיה' – מה יש לבכות? הרי כל אחד רוצה לחיות…
כששאלו שאלה זאת את רבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר, שיש לבכות גם במילים 'מי יחיה', שהרי יש הרבה שחיים כמו 'מתים'. וצריך הרבה גם לדעת איך לחיות… וכששמע מרן הגראי"ל זצ"ל ביאור זה, נהנה מאוד (דברי שיח).
מעשה נוסף בעניין זה סיפר הגה"צ רבי אליעזר דוד פרידמן שליט"א (מובא בגיליון 'פניני תורה וחסידות'), ששמע מאדם גדול שהיה פעם בראש השנה אצל ה'אהבת ישראל' מוויזניץ, ובהתבוננו בעת התפילה על החסיד הנודע ר' מרדכי חנא פוקס זצ"ל הבחין בדבר נפלא – שבאמירת תפילת 'ונתנה תוקף', כשכל העולם נרעש ונפחד מאימת יום הדין הגדול והנורא שבו כל באי עולם יעברו לפניו כבני מרון, ובו יכתבון מי יעני ומי יעשר מי ישפל ומי ירים – הרי שעל פניו של ר' מרדכי חנא לא ראו שום התעוררות והתפעלות ממילים אלו, שהרי מה איכפת לו אם יעני או יעשר וכדומה.
אך בעת קריאת התורה, כשה'אהבת ישראל' קרא את הפסוק "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' קל עולם" – שם אחזו חיל ורעדה והתחיל לבכות ולהתייפח באופן נורא. במילים אלו ראה את ההתעוררות שצריכים להרגיש בימים קדושים אלה.