"וחייבין אנו לעיין בהתחלת האדם ומולדתו וחבור חלקיו והרכבת אבריו ותועלתו בכל אחד מהם" (שער הבחינה פרק ה')
"עיני האדם – עלינו להתבונן ולהבחין כמה חכמה נפלאה וחסד נורא מונח בהם. שהם כמו מצלמה מופלאה הקולטת כל רגע צילומים ורשמים שנשארים במוחו לעולם … במוחו של אדם ישנם אלפי רבבות תמונות וציורים האצורים ואגורים בקרבו, ולא רק ממה שראה אלא גם ממה ששמע וגם ממה שטעם וממה שהריח, וכולם נשארים בו לעולם, וכשנצרך לאיזה ידיעה, בכחו לדלותו משם ולהביאו להכרתו.
"והעין יכולה לראות גם מרחוק וגם מקרוב. אבל הלא צריך לצורך זה להחליף מבטו מקרוב לרחוק ומקרוב לרחוק – והעין יכולה לעשות כן בלי המתנה כלל ובלי שום קושי. ושתי העינים פועלים ביחד באופן מופלא. ובכח העין להבחין ולהבדיל בין כל מיני צבעים שונים זה מזה. כמו כן דמעות העין והלחות שלהם מצילים העין מכל היזק, והינם גם רוחצים ושוטפים העין תמיד, שכל פעם שסוגר עיניו הלחות רוחצת את העין, וכל זה נעשה מאליו בלי שיהיה מצד האדם שום צורך לחשוב על זה. הן כל זה אינו אפילו התחלה של פלאות העין, ולכל היותר רק מעין דוגמא להתחלה.
"…נחשוב על השיניים, האיך שהם מסודרים בסדר נפלא ומדוקדק לסייע לפעולת האכילה. יש מהם שחותכים, יש שטוחנים, ויש שלועסים, והכל במדה ומשקל ולפי סדר קבוע. קודם השיניים החותכות, ואחר כך הטוחנות, וכו', ואם היה סידורם מהופך, כמה קשה היה עלינו האכילה.
"פעם שאלתי לרופא שיניים האם ראה פעם אצל מישהו סדר השיניים להיפך מכרגיל, ואמר: לא. אמרתי: נו… הסתכל עלי בתמיהה ולא ידע כלל מה רציתי. אנשים אלו לבם סתום…
"וכן יש לבחון האיך שיש שומרים רבים שלא יכנסו שום מאכל רע או מזיק לגופו. מתחלה יש את האף, שיכול להריח באיזה ריח משונה קודם הכנסתו, ואם זה לא הועיל – הלשון טועם טעם משונה, וגם יש ללשון כח מיוחד להכיר כשנכנס לפיו שום דבר זר, להצילו מבליעת דבר זר, והוא פלא. ואם כבר בלע, יש כח המרגיש וגורם להקיאו או מוציאו דרך הרעי. הלשון גם מסייע בגיבול המאכלים (ותיבת 'לשון' מקורה משורש 'לש'). כמו כן יש ג' מיני רוק לסייע בלעיסת המאכלים ובליעתם. והרי כמה חכמה וחסד יש בחוש הטעימה ובכח הלשון, וכמה תענוג הוא מוסיף. וכמה חכמה וחסד יש בכח הריח ובאברי הריח…
"…יתבונן איך שהיד מסתובבת לכל צד כרצונו, אבל כשפושט זרוע ידיו ואצבעותיו לקבל דבר מה, שוב אינם הולכים למטה, וזה כדי להוסיף כח בהחזקתו שלא יפול החפץ למטה. וכן יתבונן בסיבובי הראש, שמסתובבת ללא קושי לכל צד כחפצו, וגם הרופאים מתפעלים מזה.
"…כמו כן יתבונן עוד האיך שומר עור האדם על בשרו, ובפרט כשיש דבר שלוחץ עליו, כגון כשהולך במנעל צר שדוחק על הרגל או אדם שעובד הרבה בידיו – נעשה העור קשה, וזהו לטובתו להגין על ידיו או על הרגל…"
(שערי אורה ח"א שער הבחינה ועד א')