"וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ" (שמות ח', י"ט)
במאמרינו הקודמים התחלנו לנסות להעמיק בעמקו של העולם הנפלא הנפרס לפנינו, בבחירתו של הבורא בנו; הבנו, שבכך הכניע את טבע גופנו, ואיננו ככל העמים אשר חיים בחיי ה'לא יועיל'; בעצם הקרבה לפני הר סיני, שחרר אותנו מעט מן העבדות העצמית לחומר. הסופר החרדי הר"ר משה שיינפלד ז"ל, כתב על כך באחד ממאמריו, שהסיבה שאיננו מברכים בכל בוקר: 'שלא עשני חלוני', היא כיון שאנו מברכים כבר: "שלא עשני עבד" – איננו עבדים לעולם התאוות הבלתי מוגבל, לעולם השווא והמדוחים; אנו מרוממים מעל עצמנו.
שמעתי מהרה"ג רבי חיים שלום וייס שליט"א (משגיח בישיבת 'זכרון יעקב'), שפעם פגש תייר חוקר מלומד מאוד, הרגיל להסתובב בכל העולם. לאחר שיח היכרות קצר אמר לו התייר: "מקפיד אני להגיע לארץ ישראל כל שנה ולהסתובב שבועיים כאן, ב'מאה שערים'!". לשאלתו של הרב וייס מה הוא מוצא במקום, השיב התייר בהתפעלות עצומה: "תסתכל בעיניים של הילדים האלו, אין עיניים כאלו בכל העולם! איפה ניתן למצוא עיניים עם כל כך הרבה זוך, כל כך הרבה טוהר ותמימות טהורה? – רק כאן!!!".
"אם יש יום אחד שיכול לטהר בני אדם – אני נעשה חלק מהם"
גר צדק מפורסם היה בצ'כוסלובקיה. הוא היה אדם אמיד מאד, שהתגייר בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה. כשכבשו הגרמנים ימ"ש את צ'כסלובקיה, באו אליו הוריו ובני משפחתו ואמרו לו שיכולים הם להציל את גורלו המר, על ידי שיאמרו שכל גיורו היה משגעון, ושיחזור בו מגיורו וכך יינצל. הוא אמר להם שאינו מסכים לכך בשום אופן, וחפץ הוא להיות יחד עם אחיו היהודים – גורלם גורלו.
כשעמד הגר במעמד הנורא – ה'סלקציה', והיהודים החלו להשלח ימינה ושמאלה, ימינה – לחיים ושמאלה – למוות, נשלח ימינה בפרוטקציה שדאגו לה בני משפחתו, אך לפתע ראוהו עוזב את צד הימין וצועד בגאווה לצד שמאל. "גורלי" – זעק – "הוא כגורל אחי היהודים!!!". כשהובילו אותו לתאי הגזים יצא בריקוד סוער :"ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים…".
שאלו פעם גר זה, מה הביא אותו לעזוב את דתו ולהתקרב לדת ישראל? הרי ישב ברומו של עולם, לא חסר היה לו מאומה, היו לו רכוש וכבוד לרוב, ומה מצא בעם הנרדף והאומלל הזה?
ענה ואמר, שפעם עבר ליד בית כנסת במוצאי יום כיפור וראה שם את כל מכריו היהודים, ביניהם אנשים קשי יום, אשר פת לחמם אינה מצויה. הוא ראה את כולם יוצאים בפנים מאירות וזורחות, פניהם כפני מלאכים ממש. אמר לעצמו: "אם ביהדות יש כח כזה, שיום אחד מביא את האדם להגיע לטוהר כזה – אני רוצה להיות שייך לעם הזה!".
את הזוך והטוהר הללו נתן לנו הקב"ה בעת שבחר בנו, ואנו מגדילים אותם בכח עסק התורה ובהתקדשות בה.
(מתוך 'להאיר' על סידור התפילה)