"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם" (דברים כט ט)
פעם ניגש יהודי אל הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל, לעת זקנותו, בימים שלפני ראש השנה, ושאלו: 'ילמדנו רבינו' במה אכין את עצמי כראוי לקראת יום הדין הגדול והנורא. אמר לו ר"א – 'סמייעל' (לחייך ולהאיר פנים). הלה חשב שלרוב זקנותו לא הבין ר"א את השאלה – שהרי לא ביקש ממנו הדרכה לקראת 'פורים' אלא לקראת 'יום הדין'… שב ושאלו: מהי ההכנה לקראת יום הדין, ושוב, ר"א בשלו – סמייעל… וביאר כוונתו: אתם חושבים כי לרוב זקנותי לא הבנתי אל נכון את השאלה, אפרש שיחתי.
משל למי שעומד בראש רשת חנויות המפוזרות ברחבי העיר. עולם כמנהגו נוהג וכל חנות אשר ברשותו מתנהלת על ידי עובדיו ומשרתיו, עדי הגיע 'אחרית שנה', אז יקח בעה"ב זמן – יערוך מאזן ויברר היטב את כל הנעשה בכל חנויותיו, ויגלה כי במקום פלוני יש מדי הרבה 'עובדים' ויש לשלח חלק מהם, במקום פלוני צריך לפרסם יותר על קיום החנות למען ידעו דור אחרון שזכו לחנות כזאת בקרבם, במקום שלישי צריך להרבות ב'מיני' הסחורה… מכיוון שנדבר עם יועציו, אמרו לו: אף אם נראה שעליך לשחרר חלק מפועליך, חוס נא חמול נא, את פלוני ופלוני אל תסלק, כי עצם שהייתו מביאה לך קונים רבים מחוץ – ע"י החיוך והארת פנים שהוא מאיר לכל הבאים בשעריו…
כך נמי האי יומא, יום ראש השנה, הוא יום שהקב"ה עורך בו כביכול 'מאזן' – בוחן ובודק את כל הנעשה בעולמו 'וכל באי עולם יעברו לפניך כבני מרון'. פעמים שהוא מחליט על כמה מ'עובדיו' שאפשר לשלחם מ'עסק' זה העולם… אמנם את אלו המאירים פנים לבאי עולם, אותם ישאיר בכל אופן. מעתה תבין, סיים רבי אביגדור, כי עצה טובה והגונה נתתי לך לקראת יום הדין.
כעי"ז ידוע כי הגה"ק רבי ישראל סלנטר זצוק"ל היה אומר משל לבית מלון היקר בעולם אשר השהות בו עולה כששת אלפים דולר לשעה, ואף עשירים גדולים אינם יושבים בו יותר מכמה ימים ספורים, והנה רואה אחד האורחים את ידידו משכבר הימים השוהה אף הוא במלון. ויתמה העשיר עד מאד, מה לידידי העני בבית יקר כזה, וישאל את ידידו הגידה נא לי כמה זמן שהותך כאן. ויענהו העני, זה לי כשנתיים ימים אשר אנכי יושב כאן. ותגדל תמיהת העשיר, עד שהסביר לו העני: אני ממשרתי בית המלון, ולצורך עבודתי ניתן לי חדר ובית מדור בזה המלון היקר… כך כביכול העולם הזה 'עולם יקר' הוא עד מאד, אבל מי שעובד כאן, כלומר שיש בו תועלת לצורך העולם, מחזיקים אותו כאן כחלק מ'בית המלון', ולא לצורכו אלא לצורך גבוה, ונוגע הדבר לכל מי שמאיר פנים לבאי עולם שמשאירים אותו לצורך העולם..
ומלבד זאת 'מתן שכרו' בצידו, שיאירו הכל פניהם אליו. בדרך צחות מספרים: איש יהודי חיפש לקנות דירה נאה המרחיבה דעתו של אדם, פנה אל המתווך והלה שלחו למקום פלוני שם ימצא את מבוקשו. משחזר האיש טען בפני המתווך שכל השכנים שם פניהם נפולות וזועפות. א"ל המתווך, שכנים אלו אנשים טובים ושמחים הם, אמנם זאת רק למי שמאיר להם פנים, על כן הכנס נא למחר לשם בפנים מאירות ותראה שאף הם יאירו לך פנים, וכן עשה … עד שנתברר לו שהיתה שם 'מראה', וכל מה שראה את השכנים בפנים זועפות לא היה זה אלא פנים של עצמו, והיינו שסביבתו של אדם תראה לו פנים שוחקות כפי שהוא יראה לה.
(באר הפרשה כי תבוא)