סוג מצוי של התמודדות, הינו ההתמודדות עם מצב של 'מחסור'. אין ספק בכך, שקל ונעים יותר כאשר הפרנסה מצויה די הצורך, והאדם אינו צריך לדאוג את דאגת המחר… אולם כאשר לא כך הם פני הדברים – אל לנו למהר ולהגדיר את מצבנו כמצב של 'מחסור', לפחות לא לפני שנתבונן היטב במעשה הבא:
פעם, בערב תשעה באב שחל בשבת, פנה רבינו הגרא"מ שך זצ"ל ושאל את תלמידו רבי מיכאל פריינד: "מה אוכלים הבחורים בישיבה בסעודה שלישית זו?".
רבי מיכאל השתומם כמובן לשמע השאלה, אולם מיהר לענות ולפרט את המאכלים הרבים והמגוונים, כפי שנאמר על סעודה זו (שו"ע או"ח תקנ"ב, סט"ו): "ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו".
כאשר שמע רבינו את דבריו, נענה ואמר: "כמה יש להודות על כך! זכורני, שבשעתו אכלתי 'ימים' בבית יהודי שארחני על שולחנו בוקר וערב, והגישו לשולחן לחם וירק. לצהריים, לארוחה העיקרית – צריך הייתי להשיג 'בעל בית' אחר, אבל מפאת ביישנותי – העדפתי לרעוב מאשר להתבזות בבית נוסף…
"פעם חל תשעה באב ביום ראשון, כמו השנה" – סיפר רבינו. "בליל שבת – אכלתי בבית אותה משפחה. בשבת בבוקר כידוע לא אוכלים, לסעודת הצהרים – כפי שכבר אמרתי – לא הייתי מוזמן, ואילו סעודת הערב – מלווה מלכה – אינה מתקיימת בליל תשעה באב… חשבון פשוט הביא אותי אפוא לכדי מסקנה, כי צפוי אני לרעוב ברציפות עד מוצאי תשעה באב.
"ובכן, מה עשיתי? ביקשתי מבעלי הבית פרוסת חלה לסעודת היום, ושמחתי עד מאוד כשהזמינוני לסעודה שלישית – במקום סעודת 'מלוה מלכה'.
"בבוקר, לאחר התפילה – נטלתי ידי ואכלתי את פרוסת החלה. כשהגעתי לסעודה שלישית – ראיתי שפוסקים בני הבית כאותה הדעה הסוברת שאפשר לצאת ידי חובה בדברים שמלפתים אותם את הפת (שו"ע או"ח רצ"א, ס"ה), כך שאל השולחן לא הגישו אלא סלק חי ומלפפונים… בלית ברירה אכלתי את הירקות הללו, ועמם הקאתי גם את פרוסת החלה שאכלתי בבוקר… זו היתה ההכנה לצום תשעה באב…
"הנה, רואה אתה?" – פנה רבינו אל רבי מיכאל בחיוך – "כמה עלינו להכיר תודה על השפע הרב שמצוי בדורנו!"…
(מתוך קונטרס שחולק למשתתפי כנס 'סדר הכנה' של 'דרשו' אב תשע"ט)