"האשה שנתת עמדי" (ג', י"ב)
רבי מרדכי דב מהורנוסטייפל זי"ע היה עמוד הצדקה בדורו והיה מחלק הון רב לצרכי צדקה. פעם אחת צריך היה סכום גדול לצרכי צדקה והלך לבקר אצל עשיר גדול בקייב, בביתו היו רהיטים יקרים עד מאוד למעלה מכל השערה, והיו הקירות מקושטים בציורים יקרים ונפלאים.
בעל הבית לקח את הרבי לטייל בארמונו והראה לו כל הרהיטים היקרים והציורים ושאר הדמיונות, והרבי עשה עצמו כרציני ושאל אותו בכל רהיט מאיזה סוג עץ בנו את הארון הזה, ובאיזו מדינה יצרו את זה, ובכל ציור שאל מה שם הצייר וכמה עלה הציור הזה. וכך התעניין בכל חפץ וחפץ, וכן בכל כלי הכסף, כל גביע וכל בקבוק היכן ייצרו וכמה זה עלה וכו'.
בעל הבית שמח שלראשונה הוא מצא רבי שמתעניין בענייני עולם הזה כמוהו ממש, והשתעשע אתו בכל חפץ וחפץ. והדבר היה לפלא בעיניו, כי רבי מרדכי דב היה ידוע למתמיד באופן נעלה ביותר, אמרו עליו שעסק בתורה עשרים שעות במעת לעת, ואפילו באמצע קריאת הקוויטלאך היה עוסק בתורה הקדושה.
לאחר הטיול הארוך בארמונו של העשיר שאל את הרבי: "מה ראה הרבי לבקר בביתי", ואז סיפר לו שהוא צריך סכום גדול לצרכי צדקה. העשיר הוציא מכיסו תיכף את כל הסכום ונתן לרבי בחפץ לב.
לאחר מכן שאל את הרבי: "מה זאת ראה הרבי להתעניין בכל החפצים והרהיטים היקרים שיש לי בביתי?". אמר לו הרבי: "פעמים שאני מבקש מאדם סכום הגון לצדקה, ותיכף מתעורר צמצום במוחו וחושב בדעתו שאין לו כלום, כך דרכו של יצר הרע שבקיום המצוה הוא נכנס להרגשה של צמצום. לכן רציתי לתת לך הרגשה בטוחה שאתה עשיר מופלג. שהרי שילמת כל־כך הרבה בשביל הציורים והארונות, דיברנו בשעה אחרונה על סכומים גדולים מאוד, רציתי שבשעת ההתרמה יהיו כל האוצרות חקוקים על לבך ותוכל לתת כראוי לעשיר מופלג כזה, בנדבת לב".
ואמר רבי מרדכי דב, שלמד עצה זאת מדברי חז"ל (בכורות נח) בעניין מצוות מעשר בהמה, שבתחילה מכניס כל הבהמות לדיר, ועושה פתח צר שיצאו רק אחד אחד, והמנין הוא מדאורייתא לספור א' ב' ג' וגו', ובעשירי סוקרו בסיקרא ואומר שזהו מעשר. ולא מספיק אם יודע בעצמו כמה בהמות יש לו וייקח מעשר מהן. ולא עוד, אלא שאם יצאו שניים מפתח הדיר לא יצא ידי חובה, אף־על־פי שכלפי המעשר אין חילוק אם מונה ג' ואחר־כך ד' או מונה ג' וד' ביחד, כי צריך שיהיה ברור על כל אחד ואחד אם הוא ג' או ד'.
וטעם הדבר הוא, כי הקדוש ברוך הוא מכיר את נפש העשירים, ואם יאמרו לעשיר שיש לו מאה בהמות, תוריד עשר בהמות ותיתן מעשר בהמה, הוא ירגיש צער נורא ממש כתולש אבר מן החי, ואם ייתן יקיים המצווה בלי שמחה ואילו פנים יש למצווה כזאת… ורצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל שיקיימו את המצוה בשמחה ובטוב לבב ובעין יפה, לכן ציווה להכניס את כל הבהמות לדיר ולעשות פתח קטן אחד, וימנה בעל הבית א' ב' ג' ד', וכך יראה כמה בהמות יפות ושמנות יש לו, הנה עוד אחת ועוד אחת, וכולה שלי, אין לאף אחד חלק בה אלא השי"ת נתן אותה לי לבדי… וממילא כשיגיע לתשעה ספורים, יהיה לו יותר קל לתת את העשירי קודש לה' בשמחה. וכך עשה רבי מרדכי דב עם העשיר הנ"ל, שלאחר שמנה וספר את פרטי כל הרהיטים היקרים שבביתו היה יותר קל להוציא ממנו סכום הגון בשמחה.
סגולה בדוקה ומנוסה לשלום בית
מעשה נאה מסופר על בתו הרבנית שרה מרים ע"ה (אשת הרה"ק מראצפערט זי"ע) שנסעה לבאבוב לבית בתה אשת ה'קדושת ציון' מבאבוב זי"ע, וסיפרה הרבנית שרה מרים לנכדה הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע, שפעמים רבות היו באים לבית אביה רבי מרדכי דב זוג מאוקראינה שלא היה ביניהם שלום בית והרבי היה מחזיר את השלום ביניהם, ולאחר זמן היו חוזרים שוב לבקש עצה לשלום בית. עד שפעם אחת ביקש היהודי מהרבי שייתן לו ברכה על שלום בית אחת ולתמיד, שלא יצטרך להטריח את הרבי מדי פעם בפעם…
אמר לו רבי מרדכי דב: "אתן לכם סגולה, ביום שישי הבא תלך האשה לג' שכנות שלה ותבקש מהן שרוצה לשפשף ולנקות את הלאקשן־ברעט שלהן (-עץ מיוחד שעליו הכינו את האטריות לכבוד שבת, והיו כמה עיסות דבוקות על העץ והיה קשה לנקותו) ואם היא תנקה את הלאקשן־ברעט של שלוש שכנות זה מסוגל שיהיה להם שלום בית".
הזוג האוקראיני קיבל את הסגולה בתום לבב, וחשבו שמסתמא יש בזה סודות גבוהים מאוד. ויהי ביום השישי ותלך האשה לשכנה אחת לבקש שהיא רוצה להיכנס ולנקות את הלאקשן־ברעט שלהם, כי יש להם איזו סגולה מהרבי לכך. המה ראו כן תמהו, ונתנו לה לעמוד במטבח ולשפשף את הלאקשן ברעט בשמחה. תוך־כדי שהיא עומדת בבית השכנה, היא שומעת איך שהבעל צועק על אשתו: "מה לך שעוד לא הכנת את המאכלים היום", ועוד צעקות משונות כאלו. לאחר שיגעה לנקות את האחד הלכה לשכנה שניה וגם ביקשה כנ"ל, ושם בעמדה במטבח שמעה צעקות גדולות יותר מהשכנה הקודמת, איך שהבעל צווח על אשתו: "מדוע עדיין לא כיבסת את הבגדים שלי" וכו' וכו'; וכן היה בשכנה השלישית צעקות קשות וגערות בוז וכו'.
השכנה חזרה לביתה לאחר שפשוף שלושה לאקשן־ברעטן בשמחה, והתחילה להבין שאינה צריכה שום סגולה לשלום בית, כי בהשוואה לצעקות ששמעה בשלושת הבתים של השכנים, הבינה שהצדיק'ל שלה יותר טוב מכולם. וחזר השלום בית לשכון כבוד בביתם עד היום אחרון.
(מתוך גליון 'משקה ישראל' כי תבא תשע"ט)