יום חמישי ז' בכסלו תשע"ט
האם 'גרמא' במלאכות שבת מותרת במקום הפסד?
על איסור מלאכה בשבת נאמר בתורה: "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה"; ודרשו חכמינו ז"ל: עשייה אסורה, 'גרמא' מותרת; כלומר, עשיית מלאכה בידיִם היא האסורה בשבת, אבל עשיית מעשה הגורם למלאכה שתֵּעשה מאליה – מותרת; והיינו אף כשכוונתו לגרום לכך. ומדרבנן, אסור גם גְרַם מלאכה, אך התירו זאת לצורך מניעת הפסד ממון.
וגרמא במלאכת 'מכבה' – לדעת פוסקים רבים מותרת אף שלא במקום הפסד, אך לדעת הרמ"א אין הבדל בינה לבין גרמא במלאכות אחרות. וביום טוב ניתן להקל. ויש מפוסקי ספרד בזמננו שכתב כי רק גרמא במלאכת מכַבה הותרה במקום הפסד, אבל גרמא בשאר מלאכות לא הותרה אף במקום הפסד.
[שו"ע שלד, כב, וביה"ל ד"ה שודאי, וד"ה דגרם; ביאורים ומוספים דרשו, 64-65]
כיצד מכבים אֵש ב'גרמא' בשבת?
כאמוּר, מותר לגרום בשבת כיבוי אש לצורך מניעת הפסד ממון. ולפיכך, מותר לשפוך מים סביבות האש, שבהגיע האש אליהם יכבוהָ; או להעמיד כלים מלאים מים שבהגיע האש אליהם יתבקעו מהחום, והמים יישפכו ויכבו את האש.
ויש שכתב שמותר אף להתיז מים כלפי מעלה באופן שכאשר יֵרדו כלפי מטה יכבו את האש, ואף זה נחשב לגרם כיבוי, ולא לכיבוי בידיִם, כיון שאינו מכבה ישירות את האש.
ולמרות שבנוגע לעניינים אחרים חששו חכמינו ז"ל שמתוך עיסוקו של האדם בפעולות להצלת רכושו ייכשל בעשיית מלאכה לצורך הצלתו, במקרה זה לא חששו לכך, כיון שעצם השינוי – ה'גרמא' – בפעולת הכיבוי, יזכיר לאדם את איסור המלאכה, ולא יבוא לידי כיבוי בידיִם.
[שו"ע שלד, כב ו־כד, ומשנ"ב נח; ביאורים ומוספים דרשו, 56 ו־65]
פעוט העושה מלאכה בשבת עבור אביו – האם אביו חייב למנוע זאת ממנו?
נאמר בתורה: "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ", ודרשו חכמינו ז"ל, שהאב מצוּוֶה על שביתת בנו, דהיינו שאסור מדאורייתא לאב לצוות על בנו לעשות מלאכה האסורה בשבת, ואף אם הילד טרם הגיע לגיל חינוך ואינו חייב במצוות אפילו מדרבנן.
ואף כאשר הילד עושה את המלאכה ללא שהצטווה על כך, אך יודע שאביו מעוניין בכך ועושה זאת לצורך אביו – יש אומרים שהאב חייב מדאורייתא למנוע זאת ממנו, כדי שלא יעבור על איסור שביתת בנו; ויש אומרים שאינו חייב למנוע זאת ממנו אלא מדרבנן. ומדרבנן – כל אדם הרואה קטן העושה מלאכה בשבת לצורכו של ישראל (גדול), חייב למחות בידו.
[שו"ע שלד, כה, משנ"ב סד, סה ו־סו, ושעה"צ נד; ביאורים ומוספים דרשו, 60-61; וראה שו"ע שמג, א, ומשנ"ב שם; וראה עוד ארח"ש כד, הע' ב]