סיפר כ"ק האדמו"ר מלעלוב שליט"א (בתוך שיחת קדשו בשולחן הטהור לרגל הילולת זקנו האדמו"ר ה'ברכת משה' מלעלוב זצ"ל, כ"ד בטבת):
שמעתי היום עובדא מיהודי ששמע מאחד ששמע מבעל העובדא עצמו: יהודי תלמיד חכם שלא היה מאנ"ש, בא פעם אחת לשולחן הטהור של זקני בליל שבת קודש והתיישב בשולחן. פנה אליו זקני ושאלו: "האם למדתם היום גמרא?". הלה, שהיה תלמיד חכם השיב שאכן למד. אך הנה, לאחר שעה קלה שוב פנה אליו זקני ושאלו אם למד היום גמרא, ושוב השיב שכן, וכך היה כמה פעמים במשך עריכת השולחן, והתפלא מאד מפשר הדבר.
לאחר שנסתיים השוה"ט בעברו על פני זקני אמר לו הרבי: הנה כתיב בקהלת (יב, יג) 'סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור'. ויש לדייק, דהנה הפסוק אומר 'סוף דבר', היינו שיש דבר אחד שהוא העיקר, ולמעשה אומר הכתוב שני דברים – את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור. נאר ווייזט אויס אז אין א בלאט גמרא ליגט אלעס – אלא נראה שבדף גמרא מונח הכל, הן 'את האלוקים ירא' והן ה'מצוותיו שמור'. כך אמר לו זקני.
יצא אותו ת"ח מביהמ"ד והלך לביתו, והנה בדרך תפס עצמו שבאמת בליל שישי היה ניעור כל הלילה, ולמחרת היה טרוד מאד בהכנות לשבת, ונמצא שכל אותו היום לא למד גמרא. כעת הבין כבר היטב מה הייתה כוונת זקני…
בשבוע הבא ביום שישי ראה לתקן הדבר, ישב ולמד גמרא בהתמדה כמה שעות רצופות. בליל שבת קודש שוב הגיע אל השוה"ט, והנה כשנכנס זקני וראהו נענה מיד בנהרה: "רואה אני שאתה מקבל ומבין מה שאומרים לך – איך זע אז וואס מ'זאגט דיר פאלגסט'ו, איך זע אז דו דערהערסט וואס מרעדט צו דיר'…
ממעשה זה חזינן עד היכן היו דברים מגיעים באמרו כי אינו יכול להסתכל באדם שלא למד גמרא, והדברים נוראים.
(גיליון 'אהל מועד' – לעלוב, וארא תש"פ)