ה"בן איש חי" מביא מעשה בספינה שהפליגה בלב ים, והיו בה שני יהודים, ולפתע פרצה סערה נוראה בים וחישבה הספינה להישבר, וכמעט שטבעה במצולות ים. לאחר מאמצים מרובים הצליחו המלחים להביא את הספינה לחוף מבטחים, שהיה זה במדינת ספרד.
באותה התקופה בזמן האינקוויזיציה, כל יהודי שנתפס במדינה זו – אחת דינו היה למות בשריפה. כששמעו אותם שני יהודים שנמצאים הם בספרד, מיד הסתירו את יהדותם לפרק הזמן עד שיתקנו את הספינה, כדי שתוכל להפליג שוב לדרכה. בעלי הספינה ארגנו שכל אחד מהנוסעים יתארח אצל נתין מקומי למספר ימים עד למועד הפלגתם. אחד מהיהודים שהתארח אצל גוי מקומי, אכל וישן אצלו, וכשנפרד לדרכו פנה אליו המארח ואמר לו: יודע אני כי הנך יהודי.
היהודי נבהל מאד מחשש שמא יסגירו לנוצרים ומיד ישרפוהו חיים. הרגיעו המארח וא"ל: אין לך ממה לחשוש, כיון שגם אני יהודי מאותם האנוסים, ומכיון שכך יודע אני להבחין את מי אני מארח, לכן זיהיתי מיד בהתנהגותך שהנך יהודי כמותי. והוסיף, ואני אומר לך את כל זאת בכדי שתדע שלא האכלתיך מאכלות אסורות, כיון שהכל היה כשר, שחוט כדין והופרד מבשר וחלב.
שמח היהודי שמחה גדולה שלא נכשל אפילו שהיה במצב של אונס גמור ופקוח נפש. כשחזרו לספינה סיפר אותו יהודי לחברו את שארע לו, ועל הסייעתא דשמיא המרובה שלא נכשל במאכלות אסורות. א"ל חברו, כי הוא התארח אצל גוי גמור ויודע בוודאות שאכל מאכלות אסורות, כי ראה את הדבר אחר שהרגוהו וכו', אולם היה מותר לו לאכול זאת ע"פ דין מחמת פיקוח נפש, הן משום שלא יגלו שיהודי הוא ויהרגוהו משום יהדותו, והן משום שאחרת אם יצום ולא יאכל את אותם מאכלות אסורות אזי ימות ברעב.
כשהגיעו למחוז חפצם פנה אותו יהודי שאכל את אותם מאכלות האסורות לרב ושאלו, מפני מה הקב"ה מנע מחברי להיכשל באונס ואילו אותי הכשילו, הלא אין משוא פנים לפניו יתברך?! ענה לו הרב, שייזכר האם פעם נכשל ואכל מאכלות אסורות במזיד. נזכר אותו יהודי שכאשר היה צעיר לימים והלך לדרכו, הריח ריח תבשיל שחבריו הגויים הכינו, הציעו לו לטעום ולא יכול היה להתאפק וטעם, אולם הוסיף שכבר עשה על זה תשובה שלימה. א"ל הרב, כי זה הנכשל במזיד מזדמן לו להיכשל בשוגג. וחברך שלא נכשל מעולם במזיד, והקפיד על זה, לכן עזרו הקב"ה ומנע ממנו מכשול אף בשוגג ובאונס.
וזהו הביאור בתפילת על חטא, "על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון". דיש לבאר, מפני מה מתוודים על חטאים הנעשים באונס, הלא אין הדבר תלוי בנו כלל. ולמבואר מיושב היטב, כי מה שנכשל במזיד זה הביאו להיכשל באונס. והיינו דאמרינן מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב, כיון שהוא חייב מגלגלין עליו חובה שיעבור על חטאים הנעשים מחמת אונס (דביר קדשו).
(מתוך עלונו של הרב חנניה צ'ולק –שבועות)