ברצוני לפתוח באמרה יפה של הבעל שם טוב הקדוש זכותו תגן עלינו, אבל לפני כן אקדים איזה סיפור, אני לא יודע אם הסיפור היה או לא, אבל המסר שבדברים ודאי נכון. מסופר על אחד מגדולי הנאצים ימח שמם וזכרם שעשו לכבודו מסיבת יום הולדת, כטוב לב המלך ביין פנה אותו נאצי ארור ליהודים השבויים שהיו שם ואמר להם: תראו אני עיוור בעין אחת, יש לי רק עין אחת בלבד, עין שנייה אין לי, הלכתי לרופא גדול והוא שתל לי עין מזכוכית במקום העין שחסרה לי, מי שידע, מי שיסתכל על העיניים שלי וידע להבחין מה העין האמיתית ומה העין מזכוכית, אתן לו מנת אוכל כפולה כל יום.
היה יהודי אחד בין האסירים, אמר לו: 'אדוני הקצין, זאת העין האמיתית וזאת העין מזכוכית'. 'נכון', אומר לו הקצין, 'אבל איך אתה יודע?' אומר לו היהודי: 'אני מסכים להגיד לך איך אני יודע, בתנאי שלא תעניש אותי', אמר לו 'בסדר', אמר לו היהודי: 'בעין הזאת מזכוכית, לא רואים את האכזריות שלך, סימן שזו לא העין האמיתית'.
למה אני מספר לכם את הסיפור הזה? "נאום בלעם בנו באור ונאום הגבר שטום העין", מה זה שטום העין? בלעם היתה לו עין אחת, לא היתה לו עין שנייה, מה זה התרגום המילולי של "שטום העין"? מסביר התרגום על המקום עינה דשפיר חוזי, על העין שלא היתה לו לזה קורא האונקלוס, עינה דשפיר חוזי, מה רש"י מסביר על המקום? עין פתוחה, מה הכוונה? לא היתה לו שם עין, הביאור הוא כזה, אומר הבעל שם טוב: אנחנו נמצאים בעולם כדי לתקן את עצמנו לקראת העולם הבא, רמ"ח איברים ושס"ה גידים כנגדם יש רמ"ח מצוות עשה ומצוות לא תעשה, לכל איבר ואיבר יש מצוה שמיוחדת לאותו איבר כדי להשלים, לתקן את אותו איבר.
אדם שזכה ותיקן את כל האיברים, יבוא לעולם הבא שלם, יהיה לו רמ"ח איברים ושס"ה גידים, יהיה מאושר. אדם שקלקל, אדם שחטא. הוא פגם באותו האבר, לא יהיה לו את אותו האיבר לעולם הבא, הוא פגם בחלק הרוחני של אותו איבר. אדם שלא נזהר בעיניים, הסתכל איפה שאסור להסתכל, קלקל את העין, סימא את עיניו, פה הוא לא מרגיש, שם הוא ירגיש, הוא יבוא שם ויהיה עיוור. אדם ששמע מה שלא צריך לשמוע, פה הוא שומע, צוחק, עליז, שמח, נהנה, אבל הוא קלקל לעצמו את האוזניים, אין לו אוזניים, הוא יגיע לשם, הוא יראה את זה. אדם שדיבר מה שלא צריך לדבר, הפה שלו היה הפקר, יגיע לשם ויהיה אילם. הוי אומר צריך כאן לתקן את האיברים ולא לקלקל אותם.
בלעם היה בתכלית הטומאה, מצד אחד בלעם היה ענק, יודע דעת עליון כמשה רבינו, ענק, מצד שני הוא היה בתחתית השפלות, היה בועל אתונו, כתוב בספרים הקדושים שכל חטא שאדם עושה מטמא אותו, אבל אין לך חטא שמטמא את הבן אדם כמו גילוי עריות, ואין לך בגילוי עריות דבר בהמי יותר מאשר לבעול בהמה, ולבעול חמור – חמור זה סמל של חומריות. מצד אחר ראשו מגיע השמימה, מצד שני שפל ומאוס כמו עשיו, עשיו ראשו היה במערת המכפלה, גופו איפה? באיזה מזבלה, לא יודעים איפה, בהשגות הוא היה ענק, במעשים לא עבד על עצמו, לא תיקן את עצמו, החושים והאיברים שלו היו הפקר, אז הוא הגיע לתכלית השפלות.
בלעם קלקל את כל האיברים שלו חוץ מאיבר אחד, את העין, כי לא היתה לו. העין שלו היתה סומא, היה לו והוא לא ראה בה, לכן לא קלקל אותה. ההתגלות האלוקית שהיתה לבלעם היתה יכולה להיות רק בעין שהוא לא קלקל, רק באותה עין, כי בשאר האיברים כולם היו מקולקלים, זה מה שבלעם אומר: נאום בלעם בנו באור ונאום הגבר שטום העין, בעין הזאת שאני לא רואה, היא העין שהקב"ה יכול להתגלות ולהשפיע עלי את הנבואה, בכח העין הזאת שאני לא רואה בה, כי את העין הזאת לא הצלחתי לקלקל. את האכזריות של הנאצים לא רואים בעין של הזכוכית… זה מצד אחד, מצד שני, "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל", מה הכוונה לא ראה עמל בישראל? כמדומני שהאור החיים אומר את הוורט הזה, גם כאשר עמ"י עוברים עבירה, זה לא משהו פנימי, זה משהו חיצוני, "שחורה אני ונאוה בנות ירושלים", שחורה אבל נאוה, למה? כי השחרורית זה רק כלפי חוץ לא כלפי פנים, אל תראוני שאני שחרחורת שזפתני השמש, אני שזופה אבל זה משהו חיצוני, לא משהו פנימי,
יש במדרש משל, למלכה שהביאה לבעלה המלך אוכל, והידיים שלה היו מפויחות, שחורות, המלך כעס מאוד, מה זה ככה מגישים למלך אוכל, בידיים מפויחות? לאותה מלכה היתה שפחה כושית, חשבה השפחה בליבה, עכשיו המלך יגרש את המלכה ויישא אותי לאשה, אמר לה המלך: אשתי שחורה רק כלפי חוץ, בפנים היא לא שחורה, כלפי חוץ שזפתני השמש, את כולך שחורה, כושי שיצבע את עצמו בסיד, הוא לא יהפך להיות לבן, הוא נשאר כושי, זה נקרא "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל", עמ"י עושים עבירות, אבל זה חיצוני, זה מפויחים, שזפתני השמש,
פירוש נוסף: "ולא ראה עמל בישראל" עמ"י שעושים מצוות מרגישים שמחה, יש משל ידוע מהדובנער מגיד, היה איזה עשיר גדול שהעסק שלו היה ביהלומים, היה לו מזוודה קטנטנה, שם היה 500 יהלומים, מזוודה קטנה, אבל הם היו שווים מליונים, הוא הגיע לאיזה מלון, וביקש מהנער שיעלה לו את המזוודות למעלה, הוא עלה לחדר, והנער בינתיים הביא לו את המזוודות, בא הנער, אומר לו: אדוני שלם לי כסף על המזוודה שסחבתי לך, היא היתה מאד כבדה, אומר לו העשיר, אם היא היתה כבדה זה לא המזוודה שלי, המזוודה שלי קלה, נעים להחזיק אותה.
עמ"י מרגישים שייכות, מרגישים קשר עם המצוות, מרגישים שבונים לעצמם את העולם הבא, את החיים האמיתיים, הם עם מזוודה קלה, נעים לסחוב אותה, שמחים לסחוב אותה, יודעים שעל כל קושי וקושי, על כל צער וצער שאדם מצטער, נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך כגמולך, ה' יעזור שנזכה לכך בעזרת ה' בשמחה ובקלות.