"וידבר משה אל העם לאמרה חלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין" (לא, ג).
פירש רש"י: וידבר משה וגו' … עשה ב'שמחה' ולא איחר.
לפנינו כמה עובדות בטיב מעלת ה'שמחה' מה שאפשר לפעול על ידי זה!
זקני הגאון הצדיק רבי גמליאל זצ"ל, היה גר בעיר צפת העתיקה. אין בכח הקולמוס לתאר את העוני הקשה ששרר בזמנים ההם, כידוע.
פעם אחת הגיע לביתו אורח חשוב, יהודי נכבד מירושלים, זקני השתוקק בכל מאודו לכבדו באיזו טעימה, בהגיעו מדרך כה ארוכה ומתישה. הוא חיפש וחיפש בכל הבית, אך העלה חרס בידו. ולא מצא כלום. הוא ניגש לארגז הלחם כדי להגיש לאורח לפחות חתיכת לחם צר ומים לחץ, אך גם ארגז הלחם עמד שומם וריק מכל פרור קטן…
בעמדו כך, במצב עגום ומר שכזה, באכזבה קשה ועמוקה, החל פתאום לפזם לעצמו בניגון עליז (בתרגום מיידיש): "אם ניגשים אל הארגז, ורואים שגם לחם כבר לא נותר, כמה יש לשמוח על כך… כמה יש לשמוח!!!"
יהודים של אמת וקדושה, חיפשו תמיד בכל מצב קשה את נקודת השמחה, שהיא היא נקודת המוצא מכל המרה השחורה והעצבות. הבה נחדיר אל לבנו את מידת השמחה באמת, שמחה פנימית, שמחה דקדושה.
***
אבי מורי ורבי זצ"ל היה רגיל להזכיר את הגדרתו הנפלאה של מרן החפץ חיים זצוק"ל, על פי דברי המדרש הללו. להראות מהו קנין של אמת שצריך איש ישראל להתמלא בו שמחה של מצוה, קנין שיש בו 'נצח נצחים', לעומת קנייני הבל של העולם הזה, שזזים ומתכסים מזה וניתנים לזה…
כדרכו אמר החפץ חיים על פי משל:
ננסה נא לתפוס את השטח הגדול והענק ביותר עלי אדמות, נמלא אותו עד אפס מקום, לאורך לרוחב ולגובה, בגרעיני חיטה אין ספור. לאחר מכן, אחת לעשרת אלפים שנה נמשוך החוצה גרעין אחד בלבד… כמה זמן יתמשך תהליך הסילוק של כל החיטה?
יתרה מזו הוא קנין הרוחני קנין של 'נצח', שכן סוף סוף גרעיני החיטה בעלי גבול ותכלית הם. מה שאין כן השכר הנצחי הרוחני, אין לו קץ ואין לו שום תכלית וסוף, ואין שום מקום לדמותו לקנין העושר הגשמי כלל.
מלבד זאת, הרי לפי דברי המדרש הנ"ל נמצא, שבעושר הגשמי אין לו שום ערובה שיתקיים בידו לאורך ימים ושנים, שכן גלגל חוזר הוא בעולם, ומי ערב לו שלא ילך העושר כלעומת שבא? שלכך נקרא שמם 'נכסים', שנכסין מזה ונגלין לזה; ולכך נקרא שמם 'זוזים', שזזים מזה והולכין לזה; יתכן מאוד שנכדו של העשיר הגדול לא ידע מאומה מעשרו של זקנו, כפי שידוע סופם של נכדי משפחת 'רוטשילד' המפורסמת, שלאחר דורות של עשירות, לא רואים מזה נכדיהם כיום כלום… ואילו העושר הרוחני הרי הוא קיים לדורות עולם, כדמפורש במתניתין שלהי מסכת מכות (כג:): "שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות". כמו שאנו רואים במורשת ספר טוב שמותיר אחריו מחבר תלמיד חכם וצדיק מלפני מאות בשנים, שעומד אותו הספר והיבול התורני המבורך שבו לדורות עולם, ואף אחר דורות הרבה עוסקים צאצאיו בתורת קדשו.
ממילא לענייננו, אם על העושר הגשמי של כמה דולרים שנוספו בארנק האדם מתמלא שמחה… הרי על העושר הרוחני, נצח נצחים! כמה צריך להתמלא שמחה ואושר בלבו! שתהיה פנימיותו מלאה בתוכן ובסיפוק רב על הקניינים הגדולים שזוכה בחסדי מרומים!
ולא יעשה התורה והמצוות מקופיא חלילה, כמצוות אנשים מלומדה, קר וצונן כקרח וכמי שכפאו שד, רק בחיות ובהתלהבות פנימית, ברצון ובשמחה פנימית, להעריך וליקר מאוד בלבו מה שזוכה לקיים מצות רצון קונו!
***
כשנתבונן בדבר מצד ההיגיון הנכון, הגיונה של תורה, הרי נמצא פשוט שהשמחה של מצוה ערכה ואיכותה גדולים פי כמה אלפים מהשמחה הגשמית של עניני העולם הזה.
וכי מה הוא ערך עושר גשמי כלפי מעלת המצוות? הרי אלו שני עולמות שונים לגמרי!
מאמר ידוע נפוץ בפי העולם, שכל ההבדל בין העני לעשיר אינו אלא בצלחת שניה של מרק [אין די צוייטע טעלער זופ] … שכן בראשונה הרי שניהם שווים, ואילו את השלישית גם העשיר לא יוכל לאכול, אחר שכבר מילא כרסו; לא נותר אפוא שום הבדל ביניהם כי אם בצלחת השניה… שהעני לדאבונו אין לו את המנה הנוספת, ואילו העשיר הגדול יוכל להרשות לעצמו ברוב עשרו לבקש מנה נוספת אחת…
לעומת זאת שמחה של תורה ושמחה של מצוה אין לשער שכרן, שכל חיי עולם הזה אינם שווים לעומת ערך מצוה אחת! (עין אבות פ"ד מ"ז). ומהאי טעמא קיימא לן (קידושין לט:) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, שכן היא בעולם שונה לגמרי, עולם של נצח נצחים, שם אין המדובר במנת מרק נוספת, הנאכלת בדקה אחת ולא נודע כי באו אל קרבה… שם מדובר בעדן? העליון נצח נצחים!
***
אחת מדמויות ההוד שבירושלים עיר הקודש בדור הקודם, היה הרב הצדיק רבי אליהו ראטה זצ"ל, מבני עליה ונקיי הדעת שבירושלים, תלמידו ומשמשו הנאמן של הרב הקדוש רבי שלומק'ה זועהיל'ער זצוק"ל, זכותו יגן עלינו.
פעם עם שחר ניגש ר' אליהו לאברך צעיר, שעמד בפינת בית הכנסת עם הטלית המקופלת על כתפו, בהכנה רבה להנחת טלית ותפילין ולהתפלל תפילת שחרית. הוא התקרב אליו ושאלו: "אברך יקר [יונגערמאן], יש לי הצעה טובה עבורך! שתוכל גם להרוויח בה מעט… עזוב נא היום את הטלית והתפילין, תוותר עליהן ליום אחד, ותמורת זאת אשלם לך חמישים דולר!"
האברך נדהם, ולא האמין למשמע אוזניו: "ר' אליהו!" קרא בהתרגשות, "מה קורה עמכם, וכיצד עלתה על דעתך, שלא אניח היום תפילין?!"
אך ר' אליהו ממשיך בשלו: "אתן לך מאה דולר, ואפילו חמש מאות ויותר, ובלבד שתסכים לוותר היום על הנחת הטלית ותפילין שלך!"
ראה האברך שאין דבריו ברורים ונחרצים דיים, הוא הרים אפוא את קולו וזעק: "ר' אליהו! איני יודע מה רצונכם ממני היום, גם אם תניחו לי כאן ועכשיו על השולחן מיליון דולר, ואף הרבה מיליונים רבים, מבטיח אני לך בכל לשון של הבטחה שלא אוותר על הנחת טלית ותפילין, ואין הדבר בא בחשבון כלל וכלל!!!"
כששמע זאת רבי אליהו פשטה נהרה על פניו, ואמר: "עתה אסביר לך כוונתי ומה רציתי ממך; מצהיר אתה בפה מלא שהנך מוכן בחפץ לב לוותר על שני מיליון דולר בשביל הנחת טלית ותפילין! אם כן תמה אני מדוע אין רואים עליך כשהנך ניגש כעת להניח הטלית והתפילין שמחה גדולה לכל הפחות כאותה שמחה שהיית שמח לו הרווחת כעת כמה מיליון דולר? אתמהה…" סיים רבי אליהו את לימוד המוסר המאלף!
[לקט מתוך 'טיב המעשיות' – במדבר)