אמר ריש לקיש: כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו, שנאמר 'השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים' (מנחות צט ע"ב)
ה"לחם לפי הטף" מביא כמה וכמה עצות שנתבארו בדברי חז"ל כיצד לזכור ולא לשכוח את דברי התורה שלומדים, כדלהלן:
א. ללמוד בקול, כי אז משתפים גם את חוש השמיעה ולא רק את חוש הראיה.
ב. ללמוד תורה לשמה.
ג. לשנות פרקו מאה ואחת פעמים.
ד. ללמוד עם הרבה חשק ושעשוע.
ה. ללמוד בזמרה ובניגון, כי הזמרה מעוררת את הזיכרון (תוספות מגילה לב ע"א).
ו. לברך בתורה תחילה בכוונת הלב (הצל"ח סוף מסכת ברכות).
ז. ללמוד "מילתא בטעמא" – כל דבר עם טעמו, והטעם מעורר את הזיכרון.
ח. ללמוד בענווה אמיתית.
חלק מהעצות הללו – ממשיך ה"לחם לפי הטף" – מרומזות בפסוק מתהילים (קיט, יא-טז): "בלבי צפנתי אמרתך" – הנני משתדל לזכור את התורה שהיא דבר ה', "למען לא אחטא לך" – כי אם אשכח את הדברים אעבור על איסור תורה. ואם תתמה, ממשיך דוד המלך ע"ה, כיצד זה לא אשכח את דברי התורה, והלא השכחה טבע אנוש הוא, ובמה אזכה לשמור את התורה ולא לאבדה בשכחתה? על זה השיב כי העצות לכך הן:
א. "ברוך אתה ה'" – ראשית אברך ברכת התורה בכוונה. ורק אז "למדני חקיך" – אלמד את התורה וכך לא אשכח.
ב. "בשפתי ספרתי כל משפטי פיך" – אלמד בפה ולא בלחש, באופן שגם חוש השמיעה משתתף בלימוד ולא רק חוש הראיה.
ג. "בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון" – הלימוד נעשה מתוך שמחה וששון, ועל ידי כך "בפיקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך", אני מביט ומסתכל לעומק הדברים שאני לומד.
ד. "בחוקותיך אשתעשע" – הנני לומד בחשק, שעשוע והנאה, וכיון שכך אני עושה, הרי ש"לא אשכח דברך".
ה"חזון איש" זצ"ל השיב לאחד שהתלונן על שכחה: "צריכים לתת לב להיזהר ממפסידים טבעיים וסגוליים. מן הסגוליים שלא להקל בהלכות נטילת ידיים כמבואר בשלחן ערוך, ומאד החמירו בזה, ומדקדוק ההלכה שלא תהא חציצה, ושתהיה הנטילה למעלה מקשרי אצבעות. וזהו בכלל טהרה המביאה לידי קדושה".
רבי חיים ברים זצ"ל בספרו "מרבה חיים" (מועדים עמ' רכז) מספר: פעם נכנס בחור אל החזו"א זצ"ל ותנה לבו שזכרונו חלוש ואינו זוכר לימודו, ובקש עצה לחיזוק הזיכרון. ענה לו החזו"א: "יראת שמים היא סגולה לזיכרון!"