הנה חוב גדול על כל איש לקבוע תפילתו שלוש פעמים ביום בבית הכנסת דווקא, וברוב עם הדרת מלך, שהוא חיוב מדין השולחן ערוך והפוסקים. ולדעת הזוהר מקיימים בזה כשאומרים קדיש וקדושה מצוַת עשה של 'וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', וידוע התעוררות הרחמים שעושה בזה למעלה, כמו שאמרו: בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים 'יהא שמיה רבה מברך', הקב"ה מנענע ראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסים אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו וכו'. והלוא כל ישראל צריכים כעת לרחמים!
וכן מחויב כל אחד לקבוע לו עת לתורה בכל יום, ואם אפשר לו בחבורה בבית המדרש – אשרי לו, שמתקדש שם שמים מאוד על ידי זה. ויש חיוב להתחבר ולהתאגד יחד למען הרבות כבוד שמים, לעשות חבורות ללמוד תורת ה' בכל יום בפרסום בבית המדרש. ובפרט בשבת קודש, שהוא יום קדוש מיוחד לתורה ולעבודה, מחויב כל איש ישראל להתאמץ בכל נפשו שיבלה יום הקדוש הזה בתורה ועבודה.
וכן אנו מחויבים להתחזק מאוד בשמירת התורה: שמירת שבת, נטילת ידים, ברכות הנהנין, ושאר המצוות דאורייתא ודרבנן, ואף במנהגי ישראל, בלא רפיון כלל! ובייחוד בזמן הזה, שקמים רבים להפר תורת ה' ולהשכיח שמו הגדול בעולם – אוי ואבוי שכך עלתה בימינו! – החיוב על כל אחד משלומי אמוני ישראל להתחזק בכל נפשו ומאודו בקיום התורה, כד מקום שידו מגעת.
[תורת הבית, מאמר 'עת לעשות לה", בשינויים קלים]