הרב אברהם פוקס
פעם אחת הגיע יהודי למעזריטש, ובהיכנסו לחלות את פני המגיד סיפר כי על אף ששום בקשה מיוחדת אין לו מאת פני הצדיק, הרי שטרח ובא עד הלום משום שמעו של הצדיק שהגיע לאוזניו ועורר בו את הרצון לזכות ולראות פניו.
ענה המגיד ואמר לו: "תדע כי לא הרופא מרפא את החולה, כי אם המלאך המתלווה עמו הוא המביא את הרפואה בכנפיו. לרופא פשוט מתלווה מלאך פשוט, אך לרופא גדול מתלווה מלאך גדול". נדהם היהודי למשמע התשובה המוזרה שלא ממין השאלה ולא ידע את נפשו, וכך כשתמיהה רבתי מנקרת במוחו יצא ממעזריטש לדרכו.
לא ארכו הימים ואותו יהודי למשכב נפל ומחלה אנושה דבקה בו. חייו היו בסכנה חמורה וכל הרופאים שהוזעקו אל מיטתו נואשו הימנו. בעת ההיא ערך מלך פרוסיה מסע ובמהלכו הגיע עם פמלייתו לעירו של היהודי החולה. השמועה פשטה בעיר כי רופאו האישי של המלך, הלא הוא דוקטור גארדייא, נענה לדרישת תושבי העיר וניאות לנצל את שהותו במקום כדי לטפל באי אלו חולים תמורת תשלום הגון.
משהגיעו הדברים לאוזני החולה אזר את שארית כוחותיו ולחש לבני ביתו: "דומני כי עתה נפתרה לי תעלומת דבריו התמוהים של המגיד ממעזריטש. מסתבר כי המגיד צפה ברוח קדשו את מחלתי ורמז לי כבר אז כי לא אחוס על ממון וכי אזמין את הרופא הגדול רופאו של מלך פרנסיה למיטת חוליי"
עשו בני הבית כמצוות אביהם החולה והזעיקו את הרופא לבקרו תוך השלמה עם מחיר העתק שדרש בשכר טרחתו. ואולם משהופיע הרופא בחדר החולה ואך החל לבדקו, מיד נענה ואמר לבני הבית במורת רוח: "לשם מה הזמנתם אותי הנה, כלום מחיה מתים אני? והלא אפסו כבר כל סיכוייו של החולה להחלים".
"אכן", השיבו בני הבית באנחה כבושה, "ידענו גם ידענו כי חמור הוא המצב, אולם היתה זו דרישתו של החולה בעצמו, משום אותו מעשה ואותם דברים ששמע פעם מפי הצדיק ממעזריטש".
משך הרופא את כתפיו בתימהון וגיחך על אמונותיהם המוזרות, נטל את שכרו ועמד ללכת. טרם צאתו העיף עוד הרופא מבט אחרון אל עבר החולה, ולפתע מיהר לשוב ולגשת אל מיטתו. "נדמה לי כי חל שיפור רציני לפתע", מלמל חרש כאל עצמו. הוא התיישב לרשום מרשם ושיגר שליח לבית המרקחת להביא תרופה מתאימה, אולם עד ששב השליח הבחין הרופא בשיפור נוסף – ומיהר לרשום מרשם אחר המתאים למצב הנוכחי. אך יצא השליח השני אל עבר בית המרקחת, וכבר רשם הרופא מרשם שלישי…
"נס כזה לא חזיתי מימי!" קרא הרופא בהשתוממות. "החולה הולך ומחלים למול עיניי בצעדי ענק". אדהכי והכי מסוגל היה כבר החולה להתיישב במיטתו ולשוחח עם הרופא כאחד האדם. באוזניו המרותקות של הרופא חזר החולה על דברי המגיד שנאמרו לו במעזריטש בטרם לכתו.
רשם לעצמו הרופא את כתובתו של המגיד במעזריטש תוך הצהרה כי איש אלוקים פלאי שכזה מוכרח הוא להכיר ולראות במו עיניו. מאותו היום לא מצא הדוקטור גארדייא מנוחה בנפשו. מוצאו היהודי אשר נשכח כמעט מזיכרונו התעורר בקרבו בבת ראש והחל טורד את שלוותו. הוא נזכר בבית אביו ר' שמשון הישר והתמים אשר חלה מעגמת נפש כאשר סר בנו מדרך התורה והמצוות והחל רועה בשדות זרים. מצפונו החל לייסרו מבלי הרפות והוא נמשך בכבלים נעלמים מעזריטשה.
כעבור תקופה נוספת של לבטים ותהיות נטש את חצר המלך וערק לחצרו של המגיד הקדוש ממעזריטש. כאשר דרכו כפות רגליו על סף חדרו של המגיד, קיבלו המגיד בזרועות פתוחות ונענה לבקשתו לקבלו תחת חסותו. "אני אטפל ברפואת נפשך", אמר המגיד, "ואתה תטפל ברפואת גופי". הרופא שינה את מלבושיו, העטה על עצמו חזות יהודית אף חזר ואימץ לעצמו את שמו היהודי המקורי – "אהרן", ובמשך תקופה ארוכה ישב רתוק לבית מדרשו של המגיד הקדוש במעזריטש ולא יצא את חצרו כלל. הוא היה מטפל ברפואתו של המגיד בכלל וברפואת רגלו הכואבת בפרט, כשלעומת זאת מטפל היה המגיד בנפשו וברוחו של הרופא, מורה לו את דרך התשובה ומקרבו לחסות תחת כנפי השכינה.
זכה רבי אהרן גארדייא לשוב בתשובה שלימה מאהבה עד שהגיע למדרגות רמות ונעלות בתורה ובעבודה ותפס מקום נכבד בקרב החבורה הקדושה של מעזריטש בזקנותו, שמו היה נערץ בסוד ישרים ועדה והיה יושב על התורה ועל העבודה בעיר ואם בישראל אוסטראה רבתי. לאחר פטירתו כבן תשעים וחמש שנה נקבר בין גדולי אוסטראה ורבניה ועל מצבתו נחקק לאמור: "פ"נ הישיש הזקן שהלך ושימש חכמים, אשר שימש להרב בוצינא קדישא מ"מ מגיד מישרים דק"ק מזריטש, מ' מורינו אהרן במו"ה שמשון דאקטאר גארדא, נפטר ב"ו אדר שני תק"ע פ"ק, תנצב"ה.
סיפורים
סיפור מדהים
סיפרתי לרופא שלי
שמלווה אותו מלאך גדול