"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם" (במדבר י"ב, ג')
בישיבה מסוימת פרצה מחלוקת בין ראשי הישיבה, לגבי הבעלות על הישיבה. לאחר תקופה קשה של מריבות וסכסוכים בלתי פוסקים, הוחלט פה אחד לעלות ולהשמיע את הטענות בנוכחות כל הצדדים, על שולחנו של רבינו ראש הישיבה, וככל שיורה כן ינהגו.
ביום שנקבע מראש לכך ובשעה היעודה, עלו הצוות עם ראשי הישיבה למעון קדשו.
בכניסתם ראו את רבינו יחד עם גבאי נוסף, עוברים מהחדר בו מתקיימות התפילות אל החדר השני, כשהוא סוגר את הדלת בעדו.
הגבאי הורה לרבני הישיבה להמתין מעט. לאחר כרבע שעה, הוא פתח את הדלת והורה להם להיכנס. הם ישבו כמחצית השעה והשמיעו את כל הצדדים, כשלאחר מכן רבינו ראש הישיבה פסק הוראה ברורה, שהתקבלה בחפץ לב על שני הצדדים.
בגמר הפגישה שאל אחד מאנשי הצוות את הגבאי, לשם מה עיכבם לפני הפגישה כרבע שעה, הלוא רבינו ישב לבדו, ובפרט כאשר מראש נקבעה אותה השעה?
ענה הגבאי: "כשרבינו ראה את פניכם וידע לשם מה באתם, ביקש להסתגר עם עצמו לכמה דקות. הוא לקח ספר תהילים בידו, והתפלל בדמע במשך דקות ארוכות, שהיות והענין נוגע למחלוקת בין שני צדדים, הוא העתיר בתפילה שלבו יהיה נקי מכל רבב של נגיעה לטובת אחד מהצדדים"…
קדוש, קדוש
תכונה רבתי הורגשה במחלקה. זה עתה נמסר כי רבינו ראש הישיבה עומד להתאשפז. האחות הראשית קבלה הוראה לדאוג לחדר נח במיוחד, כפי שראוי לגדול הדור.
האחות מעיינת בטבלה המורה על תפוסת החדרים. החדר הנוח ביותר תמיד בתפוסה מלאה. היותו נח הופך אותו גם למבוקש.
כרגע שוכב שם יהודי זקן. היא תנסה. מדובר ביהודי חם כפי שהתרשמה ממנו – אם ישמע לאיזה צורך היא מבקשת להעבירו לחדר אחר – יש סיכויים טובים מאד שיפנה את החדר, ואפילו בשמחה ומתוך תחושה של זכות.
מסתבר שלא טעתה, כשמוע הזקן החולה את דבריה, החל אורז את חפציו שעל הארונית. "בודאי בודאי איזו שאלה? זו זכות, זכות גדולה!"… וכך באווירה טובה התפנה החדר, וניתן לראש הישיבה.
בהגיע היום בו השתחרר רבינו מבית החולים, סיפרו לו בני הבית כי הנה בחדר פלוני שוכב יהודי מבוגר, שוויתר על החדר בעבורו, וביקשוהו שלפני צאתו יסור אליו ויברכו.
"יהודי מבוגר ויתר על החדר… אהה, עכשיו אני מבין! עכשיו אני מבין… הנה התיישבה לי בזה תמיהה. על חלון החדר היו במשך כל הזמן עופות טהורים. כתוב בספרים שדרך עופות טהורים להיות ליד מקום קדוש, ולא הבנתי איזו קדושה יש כאן? אולם עתה כשסיפרתם לי על המעשה הנאצל של הזקן, אני מבין! הויתור המיוחד שלו הביא קדושה לחדר"…
נמצאנו למדים שויתור מושך קדושה אפילו על המקום.
ונמצאנו למדים ענוותנותו של רבינו עד היכן, שכן ברור היה לו שלא הוא סיבת בואן של העופות…
שלא תהא קנאת אדם עלי
יומא טבא לרבנן, יצא כרך נוסף של הספר הנודע 'אילת השחר'. עולם התורה שש ושמח. אולם בביתו של רבינו ראש הישיבה דאוגים מעט. ראש הישיבה אינו חש בטוב.
המהלך הטבעי המוכר לנו הוא, שכשלא חשים בטוב דורשים אצל הרופא. אולם כאן המהלך שונה, כאן תופעות שכאלה אינן רק ענין בריאותי גרידא. יש לחקור ולדרוש מה זאת עשה לנו אלוקים. 'הלא', מהרהר רבינו, 'גם כאשר יצא הכרך הקודם של אילת השחר לא חשתי בטוב ו… כך בדיוק קרה לאחר הוצאת הכרך הקודם לו'…
האמנם יש קשר בין הדברים?… אולי יש לחשוש מעין הרע?
הוחלט להעלות את הספק לפני מרן שר התורה רבי חיים קניבסקי שליט"א, לשאלו האם לחדול מלהוציא כרכים נוספים מחשש עין הרע. ענה מרן הגר"ח שאין כאן מקום לחוש לעין הרע, כי החשש לכך הוא במי שמוציא את ספרו להתפאר בו ולא לשם שמים, אבל רבינו אינו שייך לזה, ומוציא את ספריו להגדיל תורה ולהאדירה, ואדרבה – תהיה בזה סגולה שיאריך ימים.
ומציין מרן ראש הישיבה רבי גרשון אידלשטיין שליט"א, שהחשש מפני עין הרע ליווה את רבינו לאורך כל השנים שקדמו להוצאת ספריו. ומסיבה זו המתין עד גיל ששים להוציא את ספריו, שבגיל זה כבר רבים תורתם סדורה וכרוכה דבר דבור על אפניו, ואין זו תופעה מרעישה שאמורה ליצור הילה מיוחדת. מאותה סיבה של חשש מפני עין הרע, הקפיד רבינו שלא יפרסמו בעיתון על הוצאת ספר חדש שלו.
(מתוך הספר 'גדול בקרבך')