הרב בנימין גולד
על איזו הלכה בבין המצרים התבטאו גדולי הפוסקים 'שאין לה טעם וריח'?
נוהגים ישראל בימי 'בין המצרים' שלא להכניס עצמם למקום סכנה, מפני הפורענות שבימים אלו. מקור לזה הוא בדברי השו"ע (סי' תקנא סעיף יח), שיזהרו שלא יכו התלמידים בימים אלו, ומפני שימים אלו מועדים לפורענות, ואין לאדם להכניס עצמו לסכנה.
הלכה הנודעת למעשה מאד, היא השאלה האם מותר לרחוץ בים בימים אלו, שהרי הים הוא מקום סכנה? ה'מקור חיים' (לבעל החוות יאיר סי"ד) כתב, שיש להמנע מלרחוץ בנהרות בימי בין המצרים מפני הסכנה והעת המסוגלת לרעה. וכן הורה הגר"מ פיינשטיין ('שמעעתא דמשה' עמ' תכח), והגרי"ש אלישיב ('הלכות ומנהגי בין המצרים' פ"ג עמ' לד הע' 33), ואף בעל ה'קהילות יעקב' (אורחות רבינו ח"ב עמ' קכט) לא נתן לילדיו לנסוע לים בבין המצרים, משום סכנה דאיתרא מזליה.
אכן דעת הגרש"ז אויערבך ('הליכות שלמה' בין המצרים פי"ד ס"ה ודבר הלכה אות ז) וכן הגר"ש וואזנר (קובץ 'מבית לוי' חי"ג עמ' כב ס"ד), שמותר ללכת לרחוץ בים או בברכה בימים אלו, אלא שיש להזהר ביותר שלא להכניס עצמו למצב של סכנה.
ויש דעות שאם נוסע לצורך בריאות ורפואה, מותר לרחוץ בים או בבריכה גם בימים אלו, כן הורה הגר"ח קנייבסקי (אורחות רבינו שם, תורת המועדים ס"ג אות ב), והביא שכן נהג החזו"א לצורך בריאותו, לרחוץ בים עד ראש חודש אב.
הלכה שהשתרשה בטעות בפי ההמון, שמי שנסע לים קודם י"ז בתמוז – יכול להמשיך לנסוע גם בשלושת השבועות ומי שלא נסע קודם י"ז בתמוז לא יוכל לנסוע, ועל זה אמר הגרש"ז אויערבך (שם 'אורחות הלכה' הע' 13), שאין לכך יסוד כלל והיא טעות גדולה. וכן אמר הגר"ח קנייבסקי ('קרא עלי מועד' הערות הגר"ח קניבסקי אות ח) שאין להלכה זו טעם וריח והיא טעות גדולה.
באלו ימים, מי ששולח חברו לשליחות [שאין בה עבירה] עובר על 'לפני עיור'?
אחת ההלכות של בין המצרים שלא כ"כ מצויה בימינו, אך נפסקה להלכה בשו"ע (סימן תקנא סי"ח), זו ההלכה שיש להיזהר מי"ז בתמוז עד תשעה באב, שלא לילך יחידי מארבע שעות ביום עד תשע שעות, משום קטב מרירי השולט בהם.
הסיבה שהלכה זו אינה מצויה כ"כ, כיון שהיא לא נאמרה לדעת רוב הפוסקים בכל מקום שהולך יחידי, אלא דווקא בהולך יחידי שלא במקום ישוב אנשים, אלא בדרך, אבל בהולך בעיר אין חשש זה, כן דעת ה'ערוך השולחן' (סל"ט) וכן דעת החזו"א ('דינים והנהגות' פ"כ ה"ה). וכן כתב ב'אשל אברהם' (בוטטשאטש), שדברי השו"ע בזה לא נאמרו על מקום שלא מצויים אנשים ובתוך העיר, ואף כל מקום שנכלל בעיבורה של עיר לא נאמרה הלכה זו.
אכן, בשו"ת 'התעוררות התשובה' (סי' שמח) כתב, שהלכה זו נאמרה גם לגבי הולך יחידי בתוך העיר, שהרי על ההלוך יחידי מחוץ לעיר כבר נאמר במסכת אבות (פ"ג מ"ד) שבכל השנה המהלך בדרך יחידי הרי זה מתחייב בנפשו. אלא שהוא עצמו כתב שם, שאם הולך לדבר מצוה, אין צריך להיזהר בזה, כי 'שומר מצוה לא ידע דבר רע' [והגר"ח קניבסקי ('נחמת ישראל' פ"ח הע' 161) כתב שגם בהולך לדבר מצוה אולי יש להזהר בזה].
הלכה מעניינת הוסיף בשו"ת 'התעוררות התשובה' (שם), שכיון שהלכה שאסור לילך יחידי [לדעתו גם בעיר ולדעת רוב הפוסקים רק מחוץ לעיר], א"כ מי ששולח חברו לשליחות מסוימת בימים ובשעות אלו, ויודע שחברו לא נזהר בזה, אז יעבור על 'לפני עיור', כי מכשילו באיסור זה.
על איזו הנהגת המקובלים הקפיד מרנא החפץ חיים לעשותה בימי 'בין המצרים'?
ידוע שהחפץ חיים בספרו ה'משנה ברורה', לרוב לא הביא להלכה את הנהגת הקבלה, אבל יש הלכות בהן הביא כן את דברי האר"י להלכה ולמעשה.
אחד מהם הוא בהלכות 'בין המצרים' (סי' תקנא ס"ק קג) שם כתב ה'משנה ברורה', שבכוונות האר"י כתב שיתאבל בימים אלו אחר חצי היום, ויבכה כמו חצי שעה.
אכן בעדות ממרנא החפץ חיים (כל כתבי הח"ח, שיחות החפץ חיים עמ' יט) הובא שבימי בין המצרים הקפיד החפץ חיים לומר תיקון חצות, בכל יום לאחר חצות היום, אף שבשאר ימות השנה לא הקפיד על כך, אף שהביאם בספרו ה'משנה ברורה', בסימן א (ס"ק ט).
הלובש בגד חדש בשבת בין המצרים כדי לברך 'שהחיינו', האם יכול לברך כשלובשו קודם השבת?
"טוב להיזהר מלומר 'שהחיינו' בבין המצרים על פרי או בגד חדשים" – כך לשונו של השו"ע בהלכות בין המצרים (סי' תקנא סי"ז). וטעם הדבר הביא ב'משנה ברורה' (ס"ק צח) שכיון שימים אלו הם זמן של פורענות, אין כדאי לומר 'שהחיינו לזמן הזה'. והוסיף ה'משנה ברורה', שהגר"א בבאורו חולק על דין זה וכתב שהוא חומרא יתירה, וכן הט"ז מפקפק בדין זה, ולכן הסיק ה'משנה ברורה', שבשבת אין להחמיר לברך 'שהחיינו', אחר שעוד אחרונים מסכימים להקל בשבת.
ספק מעניין מאד יוצא מהלכה זו, שהרי אם יש לאדם בגד חדש ורוצה ללובשו בשבת שבבין המצרים, הרי דרכו של אדם ללבוש בגדי השבת קודם השבת, וברכת 'שהחיינו' הרי לכתחילה יש לברכה בעת לבישת הבגד [ראה שו"ע סי' רכג ס"ד], וא"כמ נשאלת השאלה האם יוכל לברך ברכת 'שהחיינו' מיד כשלובש הבגד קודם השבת, אף שרק בשבת עצמה הותר לברך 'שהחיינו'?
ספק זה כבר נדון בתשובת הריב"א (או"ח סי' כד), והוא הסיק שלא הקלו לברך 'שהחיינו' אלא בשבת עצמה ולא בזמן שהוא עדיין חול, אף שלובש הבגד לכבוד שבת. מאידך דעת הגר"נ קרליץ (גליון באר מים חיים מהגרא"י דינר מס' 89) שמכיון שלובש את הבגד לכבוד שבת, נחשב הדבר כצורך השבת, ויכול לברך 'שהחיינו' מיד כשלובשו, אפילו שעדיין לא שבת ולא קבל עליו את השבת. אכן, דעת הגר"ח קנייבסקי ('באר מים חיים' שם) שמותר לברך 'שהחיינו' קודם השבת, רק אם קיבל עליו את השבת.
יש לציין, שהגר"ש וואזנר (קובץ 'מבית לוי' חי"ג עמ' כא) כתב שבארץ ישראל המנהג להחמיר שלא לברך 'שהחיינו' גם בשבתות, וכמו שהביא המג"א (סי' תקנא ס"ק מב) בשם כתבי האר"י שאוסר גם בשבתות.
איזה ספר בקש החפץ חיים מחתנו ואנשי ביתו שיתעסקו בהפצתו יותר משאר ספריו?
כתב ה'חפץ חיים' בהקדמה לספרו 'חפץ חיים': "שחטא לשון הרע הוא העיקר לסיבת גלותנו, כמבואר בגמ' ביומא ובירושלמי, וא"כ כל כמה שלא נראה לתקן חטא זה, איך תוכל להיות גאולה? והרי כידוע גם שנגזרה גלות על ישראל מעת מעשה המרגלים, והוא היה בעוון לשון הרע כמו דאיתא בערכין (טו, א) ואם כן אנו מוכרחים לתקן זה החטא קודם הגאולה".
והביא בספר 'מאיר עיני ישראל' (ח"ב) מאת חתנו הגרמ"מ זקס זצ"ל, שהחפץ חיים ציוה לאנשי ביתו ובפרט לחתנו הגרמ"מ זקס, שיתעסקו ביחוד בהפצת הספר 'חפץ חיים' כי חטא לשון הרע הוא המעכב הגדול של הגאולה, ומן הראוי להפיץ תיקון חטא זה כדי לקרב הגאולה.
(הובא בחפץ חיים מהדורת 'דרשו' הקדמה הערה)
*נדונים הלכתים אלו, נכתבו על מנת לעורר לב הלומדים, ולהלכה יש לעיין במקורות.