היום נמשיך לעסוק בנושא: עניית 'אמן'
יום שני כ"ד בניסן תשע"ו
על איזו ברכה 'עשה את עצמו' אחד מגדולי ישראל כאילו עונה אמן?
קטן שהגיע לגיל חינוך, יש לענות 'אמן' על ברכותיו; ויש שהורה שגיל חינוך לעניָן זה הוא החל מהזמן בו הקטן יודע לברך על מזונו, ולא מגיל שש או שבע, כמקובל לענין כלל המצוות. וקטן שלא הגיע לחינוך, אין לענות אמן על ברכותיו. ויש שכתבו שמותר לענות על ברכותיו לשם חינוך לעניית אמן על ברכה; ויש מגדולי ישראל שנהג לענות אמן על ברכת קטן שלא הגיע לחינוך באופן שהקטן יסבור שענה אמן, אך באמת לא ביטא את כל המילה כראוי. וקטן האומר ברכה כדי להתלמד, ולא לפני אכילה ושתיה וכדומה - אין לענות על ברכתו זו. [ס"ק מז; ביאורים ומוספים דרשו, 69 ו־71]
שמעת ברכה והמברך כבר המשיך לברכה הבאה - האם מותר לך לענות אמן?
המברך ברכה ימתין בשתיקה עד שרוב השומעים יסיימו לענות 'אמן'; ולאחר שהמשיך לברכה הבאה, וכדומה - אסור לענות אמן. ואם רוב השומעים ענו בחופזה, ימתין לעונים במתינות. ואם מוציא את השומעים ידי חובתם בברכה הבאה, כגון ב'קידוש' ו'הבדלה', עליו להמתין לכל השומעים; וכן הדין בברכת כהנים - שכיון שחובה על כל אדם לשומעהּ, לא ימשיך הש"ץ לפסוק הבא עד שכל השומעים יענו אמן. ויתכן שאף בברכות חזרת הש"ץ צריך הש"ץ להמתין לכל השומעים. [סעיף ט, ס"ק לז-לח, וביה"ל ד"ה שמאריכין, ד"ה שאין וד"ה שקודם; ביאורים ומוספים דרשו, 60]
כשאתה עונה אמן - שים לב שלא תמיד מותר לך לענות בקול רם
העונה אמן על ברכת חבֵרו, לא יגביה קולו יותר מהמברך, והסמיכו חכמינו ז"ל דין זה על הכתוב: "גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו", כלומר, שיענו בדומה לו - בקול הַשָּׁוֶה לקולו. וכן הדין ב'אמן' על קדיש, ו'יהא שמיה רבה', ו'בָּרכו', ו'זימון' - שהעונה לא יגביה קולו יותר מהחזן ומהמְּזַמֵן. (ויש שכתבו שב'אמן יהא שמיה רבה' מותר את להגביה קולו יותר מאומֵר הקדיש; ויש שכתב שרק באמירת המילים "יהא שמיה רבה..." רשאי להגביה את קולו, ולא באמן). ואם מגביה קולו כדי לזרז את הציבור לענות אמן, רשאי להגביה את קולו יותר מהמברך. [ס"ק מז; ביאורים ומוספים דרשו, 68]