"וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ" (דברים י"ז, י')
בפרשת השבוע מצאנו: "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך". סיפורים רבים כבר נכתבו על כוחה של האמונה בבורא עולם, והמצווה לשמוע לדברי חכמים, דור דור ודורשיו. וכפי שנאמר בפרשה: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".
הגאון הצדיק רבי דוד אבוחצירא שליט"א, מספר בעניין זה סיפור מדהים על אביו (כפי המופיע בספר 'אביר יעקב', ומצוטט בספר 'הנני בידך'):
יהודים שעמדו לעלות לארץ ישראל, היו נוהגים לסור טרם צאתם מארץ מולדתם, לביתו של רבי מאיר אבוחצירא זצ"ל. לא קלה היתה העליה לארץ הקודש, וחששות ודאגות העיקו על רבים מן האנשים, בעמדם לעשות את הצעד הגדול הזה. רבי מאיר היה מרגיעם ומעודדם, עד שיצאו לדרך מחוזקים.
יום אחד הגיע יהודי אל רבי מאיר. האיש ביקש להיפרד, אך החל לבכות בכי מר. על מה ולמה הבכי?
-"הן נבער מדעת אני", הוא הסביר. "ומהיכן אתפרנס בארץ הקודש, אשר בה כולם מלומדים ויודעים קרוא וכתוב?"
הרגיעו רבי מאיר ואמר: "הבורא יתברך זן ומפרנס לכל, ומתקן מחיה ומזון לכל בריותיו אשר ברא ברחמיו וברב חסדיו. מי שיודע קרוא וכתוב, מזמן לו הבורא פרנסה שתובעת ידיעת קרוא וכתוב, ומי שאינו יודע קרוא וכתוב, יזמן לו פרנסה שאינה מצריכה ידיעת קרוא וכתוב".
אורו פני האיש, ובשמחה גדולה סיפר לכל מכריו וידידיו על הברכה שקיבל, ועוד הוסיף ואמר שכבר אין בלבו שום דאגה כלל. עלה האיש ארצה, והתיישב בקרית אתא. בנו התקבל לעבודה בקרית רפא"ל, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, והיה לעוזרו של אחד מבכירי מהנדסי הטילים.
יום אחד שוחח המהנדס עם עוזרו על בעיה קטנה אך מציקה – ערמות של תוכניות סודיות מצטברות במשרדיהם, ומפאת הוראות הבטיחות החמורות – אסור להשליכן לאשפה. המגירות מתפקעות מרוב ניירת, המדפים עומדים לקרוס, מה עושים?
-"צריך להביא אדם שאינו יודע קרוא וכתוב", אמר העוזר, "והוא ישמיד את התוכניות".
-"היכן נמצא אדם שאינו יודע קרוא וכתוב?", תהה המהנדס.
-"אני מכיר אדם כזה – אבי!".
בדקו ומצאו, שאכן האב אינו יודע כיצד להחזיק עיתון, וכן ראו שאדם ישר והגון הוא. קבלוהו, אפוא, לעבודה, העמידו לרשותו משרד, ומבוקר עד ערב עמד והשמיד תוכניות סודיות, וקיבל משכורת נאה.
שלושים שנה חלפו, והוא יצא לגמלאות. העניקו לו פנסיה נאה ופיצויי פרישה, ושלחוהו לביתו. האיש לא היה מרוצה מהפרישה שנכפתה עליו. בא, אפוא, אל בנו של רבי מאיר, רבי דוד חי אבוחצירא, וקבל: "מו"ר אביכם הבטיח לי פרנסה לכל החיים, ועכשיו פטרוני מעבודתי!". אמנם תשובתו לצדו היתה, שכן הפנסיה הנכבדת שקיבל – אף היא בגדר פרנסה הגונה, אך רבי דוד חי הבטיח לו: "אל דאגה אם הבטיח אבי – דברו לא ישוב ריקם!"…
לא ארכו הימים, ומן המפעל פנו אל האיש שישוב לעבודתו, מאחר שלא הצליחו למצוא תחליף בּוּר כמוהו, והמשרדים כבר מתפקעים מרוב ניירת…
שב האיש לעבודתו, והמשיך להתפרנס מאי ידיעת קרוא וכתוב…
סיפור זה מלמדינו כי הישועה בוא תבוא, אך לא תמיד היא מגיעה בדרך ש'אנחנו' חושבים. לפנינו עוד 2 סיפורים מעניינים בנושא זה;
למה גזר על עצמו גלות?
אברך אחד למד תורה מתוך הדחק, אך במשך השנים צבר חובות גדולים, עד שהגיעו מים עד נפש. הציעו לו חבריו שיצא לחו"ל, ויאסוף כסף אצל נדיבי עם. בתחילה דחה את הרעיון מכל וכל, אולם לאחר זמן, כשגברה המצוקה, החליט לעשות כעצתם.
הלך האיש וקנה כרטיס טיסה לארצות הברית, הגיע לבורו פארק, ורצה לפשוט ידו, אך מרוב בושה לא היה מסוגל לעשות זאת. הוא התפלל בבית המדרש 'שומרי שבת' בבורו פארק תפילת מנחה, ולאחר מכן התחנן בדמעות שליש לפני הקב"ה שישלח לו ישועתו, מאחר שכבר כלו כל הקיצין.
לאחר שסיים את תפילתו, מצא לצדו, להפתעתו הרבה, את חברו הטוב, שלמד עמו בישיבה שנים רבות לפני כן. הם החלו לשוחח, והחבר שאל לאיזה צורך הגיע לבורו-פארק. "חובות גדולים מעיקים עלי", סיפר האברך, "והגיעו מים עד מעל נפש, אי אפשר בשום אופן להמשיך כך. הגעתי לכאן כדי לאסוף כסף, אך אינני מסוגל לפשוט יד. אינני יודע מה אעשה"…
החבר הביט בו מהורהר. "לפני דקות ספורות דברתי עם בני שלומד בארץ ישראל. הוא סיפר, שמחפשים בישיבה שלו 'משיב'. אני מכיר היטב את כשרונותיך הברוכים ואת מידותיך הטובות. נראה לי שתהיה מציאה גדולה עבורם… האם אתה מעונין במשרה כזאת?"
האברך השיב בחיוב. "או קיי", אמר החבר, "מיד אתקשר לדבר איתם. מאחר שאני תומך בהם הרבה, מן הסתם יתייחסו ברצינות ראויה להצעתי".
למחרת כבר המתינה לאברך תשובה חיובית. ההיענות של הישיבה היתה מידית, ואפילו לא הוצרכו לשתדלנות של החבר. התברר, שראשי הישיבה בארץ ישראל הכירו את האברך, והוקירו אותו מאד, אך לא ידעו שהוא מחפש עבודה. האברך חזר לארץ ישראל, והופתע לשמוע שהישיבה מוכנה להעניק לו מקדמה גדולה, כדי שיוכל להתחיל לשלם את חובותיו.
כאשר סיפרו סיפור זה לחזון איש זצ"ל, הוא אמר: "איני מבין, למה האברך הזה גזר על עצמו גלות כה ארוכה? אם זקוק היה לגלות, די היה לו להרחיק עד צפת בלבד!".
כפי שאין שואלים על "וקשרתם"…
בספר 'טובך יביעו' מסופר המעשה הבא:
בעל ה'מחנה חיים', רבי חיים סופר זוסמן זצ"ל, שהיה מגאוניה המפורסמים של יהדות הונגריה, נודע כבעל חסד גדול. היה נוהג באופן קבע לקרב יהודים אומללים שפגעה בהם מידת הדין, והיה מכניסם לביתו ומארח אותם במאור פנים גדול. פעם אחת, בעת דרשה שנשא בפני קהל גדול, הושיב לצדו את אחד מהעניים המרודים ביותר שהיו בבית הכנסת, והאיר פניו אליו באופן מיוחד.
הדבר היה לפלא, כי למרות שהיה הגאון מקרב ביותר את האומללים, מעולם לא השיב עני ליד כסאו בעת הדרשה. על כן, לאחר שסיים את דרשתו נגשו אליו חשובי הקהל, ושאלוהו מיהו עני זה, ומדוע זכה למידה מרובה של קירבה.
סיפר להם ה'מחנה חיים': בבודפסט היה רופא יהודי מפורסם, שרבים מתושבי העיר נזקקו לשרותיו. יום אחד הגיע הרופא אל הוריו של בעל ה'מחנה חייים', ושאל אותם מה יצא מילדיהם, שהרי כולם לומדים תורה יומם ולילה, ואיך יוכלו לפרנס את משפחותיהם… השיבו לו ההורים: "בתורתנו הקדושה כתוב: 'ושננתם לבניך ודברת בם… וקשרתם לאות על ידך', וכשם שאף אחד לא ישאל מה יצא מ'וקשרתם', כי יודע הוא שזו מצוה, ויש לעשותה גם בלי שתצא מכך הנאה גשמית, כך גם במצות 'ושננתם'".
ואכן, כל ארבעת בניהם היו אבות בתי דין ומרביצי תורה מפורסמים. ה'מחנה חיים' היה הידוע מכולם, ולדרשותיו הגיעו אלפים.
"אותו עני שהושבתי לצדי בעת הדרשה", אמר ה'מחנה חיים', "הוא בנו של הרופא הידוע, שהגיע אל הורי עם השאלה הנ"ל. הקב"ה הוכיח לו באופן ברור ומוחלט, שהצדיק אינו נעזב, ומזונותיהם של לומדי התורה מובטחים להם. דווקא אותו רופא, שהיתה פרנסתו ברווח מופלג, לא היה יכול להוריש ירושה גדולה לבניו, ועל אף שעשה כל שביכולתו להקנות להם מקצוע 'חשוב', היה בנו עני מרוד, וחיזר על הפתחים".
(מתוך הספר 'הנני בידך')