אִם בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ… וברש"י: שתהיו עמלים בתורה.
אחד מבאי ביתו של רבינו נכנס פעם אחת לאחר שרבינו גמר את סעודתו והנה הוא רואה כי רבינו מוטרד מאוד, לשאלתו, אמר לו רבינו כי הוא מנסה להיזכר מה הוא אכל כי הגישו לו אוכל וקודם שבירך יצאו מהבית והוא לא יודע מה הוא אכל ומה הוא צריך לברך ברכה אחרונה, רבינו ניסה להיזכר ללא הועיל, לא היתה ברירה עד שאיתרו את המגיש של האוכל ואז נחה דעתו של רבינו, חוסר הענין באוכל ושקיעות בתורה יצרו את התוצאה המושלמת כי רבינו שליט"א אינו מודע למה שהוא אוכל.
כתב מרן החזו"א זללה"ה בקובץ איגרות [חלק א' איגרת כ'] אם בטומאת הגוף יש ראשון לטומאה ויש אב הטומאה ויש אבי אבות הטומאה, בטומאת הנפש של מילוי התאוה באכילת תענוג מתאחדים ראשון לטומאה ואב הטומאה ואבי אבות הטומאה. דברים אלו מהשפלים מאוד ומעכבים את הלימוד וכדאמרו במדרש עד שאדם מתפלל שיכנסו ד"ת לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו. רבינו שכל ימיו צועד בדרכו של מרן זלל"ה אינו נצרך להתעסק בנושא הזה כי הוא מלא סיפוק ועונג אמיתי ולמה יחפש סיפוקים אחרים שאין בהם ממש, וזה מה שנוגע לנו כי חשוב שנדע כי בכוח עמל התורה לתת ללומד עונג אציל ומרומם עד שאין צורך בשום הנאה אחרת.
הרבנית סיפרה כי בתקופה הראשונה פעם הגישה לו לאכול לחם ותבשיל, לאחר שאכל את הלחם לא שם לב כי התבשיל לא נאכל על ידו ומיד הוא אמר לרבנית התבשיל היה טעים מאוד ואז הרבנית שמה לב כי הוא לא אכל בכלל את התבשיל. אמרה לו הרבנית בטח הרמב"ם שחשבת עליו היה טעים מאוד, אבל את התבשיל לא אכלת עדיין, אז היא שמה לב כי הוא לא רואה ויודע מה הוא אוכל.
כידוע כי בדורנו כל האידאולוגיות מתו ונשאר רק דבר אחד והוא רדיפת התענוגים שנקרא בלשוננו להנות מהחיים. נכון, ודאי זה צורך של האדם להנות כלשון המסילת ישרים האדם לא נברא אלא להתענג רק בתוספת קטנה של שתי מילים 'על השם' אל תתפתה לחפש חיקויים זולים ולא אמינים, לך למקור קח הנאה אמיתית שממלאת אותך באמת וממילא לא יחסרו לך הנאות אחרות. אמר לי פלוני, בדור שלנו אי אפשר לדבר על כאלה מושגים כי בחורים צעירים ינסו לחקות וזה לא תמיד נכון, התשובה היא אדרבה כל בחור צעיר שיצליח לקבל הנאה מתלמודו עד כדי שביעה. נפלא מאוד זה הדרך לכו בה, כן וכן, גם לדורנו זה הדבר היחיד שיכול לתת לאנשים סיפוק אמיתי, ויתירה מכך יש נקודה מאוד בולטת אצל רבינו שליט"א כי רבינו שליט"א אדם מאוד שמח והרי הוא נמנע לחלוטין מכל הנאה מדוע זה לא מעציב אותו, אבל התשובה האמיתית כי באמת התורה ממלאת את האדם בעונג אמיתי בשמחה פנימית וזה מומלץ לכל אחד באחריות מלאה
(דבר שי"ח אמור)