"וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא, חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה" (כ"ה, י"ד-ט"ו).
בהדר זקנים לבעלי התוספות מובא כאן רמז בשמות בניו של בני ישמעאל, על ענין הנהגה במידות טובות, והשכר שזוכה האדם הנוהג בהם.
וז"ל: "ומשמע כל השומע שחברו מחרפו, ודומה שאינו עונהו ומשא שסובל כל מה שאומר לו חדד העושה דבר זה זוכה להתחדד בתורה, ולומר בה טעמים ותימא כמו ולומר יטור ולא עוד אלא שזוכה לשמור נפיש מצות נפישי וקדמה שניתנו מקדם מימים ימימה".
וצריך טעם על הרמז בהנהגה זו של האדם דווקא בבניו של ישמעאל, שבוודאי לא היו נוהגים במידות אלו (הערה זו שמעתי מידידי הרב יחיאל אשר שליט"א)
וראיתי שעמד על זה בס' קול דודי דופק (להרב אהרן דוד גולדברג שליט"א עמ' ס) וכתב לבאר ע"פ מש"כ הראשונים שהיה תביעה כביכול על שרה אמנו שעינתה את הגר, והייתה צריכה לנהוג עמה לפנים משורת הדין, ועל כן אנו סובלים עד היום מבני ישמעאל.
כ"כ הרמב"ן (ט"ו, ו') עה"פ 'ותענה שרי ותברח מפניה', וז"ל: "חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה, ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי".
ובפירוש הרד"ק עה"ת כתב: "שלא נהגה שרה בזה למידת המוסר ולא למידת חסידות. לא מוסר כי אע"פ שאברהם מחל לה על כבודה, ואמר לה 'עשי הטוב בעיניך', היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה, ולא למידת חסידות ונפש טובה, כי אין ראוי לאדם לעשות כל יכולתו במה שתחת ידו, ואמר החכם מה נאוה המחילה בעת היכולת, ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני הא-ל כמו שאמר המלאך אל הגר 'כי שמע ה' אל עניך', ואברהם לא מנע שרי מלענותה אע"פ שהיה רע בעיניו משום שלום בית, ונכתב הסיפור הזה בתורה לקנות אדם ממנו המידות הטובות ולהרחיק הרעות".
נמצא שיש בזה כביכול תביעה על שרה אמנו בעניין הנהגה במידת חסידות, ולכן נרמז כאן הרמז בפסוקים משמע ודומה וכו' מבני ישמעאל, שאדם הסובל עלבונו ונוהג לפנים משורת הדין זוכה להתחדד בתורה.