יום ראשון ז' באייר תשע"ח
מדוע אסור לקרוא בשבת כיתוב שתחת תמונה?
כפי שלמדנו, חכמינו ז"ל אסרו קריאת 'שטרי הדיוטות' בשבת, אם משום שהכתב עוסק בעסקי חולין, ואם מחשש שימחק חלק מהכתוב. והוסיפו ואסרו קריאת כתבים אחרים, מחשש שימָֹשכו לקריאת שטרי הדיוטות. אחד הדברים שאסרו חז"ל לקרוא מפני חשש זה, הוא כיתוב שתחת ציור או תמונה, המתאר את תוכנם.
אולם, כיתוב שאינו מחדש דבר, כגון שמו של רב מפורסם הכתוב מתחת לתמונתו – יש אומרים שמותר לקוראו, כיון שיסוד איסור הקריאה הוא בכך שהכיתוב יחד עם הציור והתמונה יוצרים מסר מסוים, או סיפור מסוים, וממילא כשאין צורך בכיתוב אין איסור בקריאתו.
[שו"ע שז, טו, ומשנ"ב נז; ביאורים ומוספים דרשו, שז, 65]
האם מותר להסתכל בתמונות בשבת?
בהמשך לאמוּר: ציור או תמונה המסייעים להבנה של דברי תורה, כגון תמונה של ארבעת המינים, או תמונה המתארת כיצד להתעטף בטלית – נחלקו הפוסקים אם מותר לקרוא את הכיתוב שתחתיהם בשבת. וכיתוב שתחת תמונה שאינה מופיעה בפני עצמה, אלא בתוך ספר – נחלקו הפוסקים אם מותר לקוראו.
והסתכלות בציור ובתמונה ללא קריאת הכיתוב – כתבו האחרונים שהיא מותרת. ויש מגדולי האחרונים שנהג להחמיר בכך; ויש מהפוסקים שכתב, כי אף לדעתו אין להחמיר אלא בציור ובתמונה שיש תחתיהם כיתוב, מחשש שיקרא את הכיתוב, והוסיף כי אכן ראוי להחמיר בכך, אלא אם כן ברי לו שלא יקרא את הכיתוב, או שהוא מסתירו בידו.
[ביאורים ומוספים דרשו שז, 65]
עיתון שיש בו דברי תורה – האם הוא מוקצה?
במשנה ברורה הביא דעת אחרונים רבים שאסור לקרוא עיתון בשבת, ודעת אחד האחרונים שהקל בדבר. ויש מהפוסקים שפירש כי הכרעת המשנה ברורה היא שיש להחמיר בדבר, אלא שאין למחות ביד המקל בכך.
ולדעת החזון איש עיתון הוא מוקצה, ויש למחות ביד הקורא בו בשבת; ומסופר כי הורה כן אף לגבי עיתון שרובו דברי תורה ומיעוטו דברים האסורים בקריאה, ואסר אף להרימו מהרצפה.
והעיתונים שבזמננו, המשופעים בפרסומות ובידיעות מסחריות – יש אומרים שלכל הדעות נחשבים כמוקצה ואסור לטלטלם, ואסור אף לקרוא את מעט דברי התורה שבהם; ויש אומרים שמותר לקרוא דברי התורה שבהם.
[משנ"ב שז, סג; ביאורים ומוספים דרשו, 70]