יום שני י"ג בתמוז תשע"ט
עיר בצורת 'טְרָפֶּז' – כיצד מודדים לה את ה'תחום'?
עיר מרובעת, או מלבנית – מודדים אלפיים אמה של 'תחומין' לכל צד מארבעת צדדיה. אבל עיר עגולה – 'מרבעים' אותה, דהיינו, שקובעים ריבוע מדומה שכאילו מקיף את העיר, וצלעותיו כקוטר העיגול; וכן בעיר העשויה כמשולש, משושה, מתומן, וכדומה – קובעים ריבוע (או מלבן, בהתאם למידות העיר), המקיפים את שטח העיר הקיים בפועל. ובכל אלו, מודדים אלפיים אמה מכל צד של הריבוע המדומה.
ואת הריבוע המדומה – יש לקבוע דווקא בקו ישר המקביל לארבעת צידי העולם, דהיינו שאין לקובעו על פי צורת העיר, או כרצון המודד, אלא יש לקובעו באופן שצלעותיו מיושרות בדרום כנגד צד דרום, בצפון כנגד צפון, וכו'.
וכמו כן, עיר העשויה כעין ריבוע אך מתרחבת מצידה האחד לצידה השני, כצורה המכונה 'טְרָפֶּז' – קובעים לה ריבוע באופן שצידה הקצר מתרחב ומוּשווה לצידה הרחב יותר; ומודדים את אלפיים האמות מכל צד של הריבוע. ונחלקו הפוסקים אם ריבוע זה אף הוא נקבע על פי צדדי העולם, או שנקבע על פי צורת העיר.
[שו"ע שצח, א-ד, ומשנ"ב א, ו, ז ו־ח; ביאורים ומוספים דרשו, 1, 2, 5, 6, 7, 8, 9, 10 ו־18; וראה שם, 17]
עיר העשויה כקשת – כיצד מודדים לה את ה'תחום'?
עיר העשויה כצורת קשת, דינה לענין 'תחומין' כך: אם אורך הקו שבין שני קצוות הקשת – המכונֶה 'מֵיתַר הקשת' – הוא פחות מארבעת אלפים אמה, דהיינו שמידת התחום (אלפיים אמה) של קצה זה מובלעת בתוך מידת התחום של הקצה האחר – נחשב כל חלל הקשת כאילו הוא מלא בבתים. והיוצא ממקומו שבראש הקימור (ההתעגלות) של הקשת, מודד את אלפיים האמות של התחום רק ממיתר הקשת והלאה; וכן ניתן ללכת מקצה אחד של הקשת אל הקצה האחר דרך חללה של הקשת.
אולם, אם אורך מיתר הקשת הוא ארבעת אלפים אמה או יותר – מאחר ולא ניתן ללכת מקצה זה לקצה האחר דרך חלל הקשת (אף על ידי 'עירוב תחומין'), לא ניתן להחשיב את החלל כחלק מהעיר, (וראה במקורות בנוגע למדידת התחום במקרה כזה). ולדעת הרמ"א – גם באופן זה, מהנקודה שבה המרחק שבין שני צידי הקשת מצטצמם לפחות מארבעת אלפים אמה, ועד לראש הקימור, נחשב החלל שבקשת כחלק מהעיר.
[שו"ע שצח, ד, ומשנ"ב י, יא, יב, יד, טו ו־טז; ביאורים ומוספים דרשו, 13, 14 ו־15; וראה שם, 25]
עיר העשויה כעיגול חלול – האם השטח הריק שבמרכז נחשב כחלק מהעיר?
בהמשך לאמוּר: עיר העשויה כקשת, והמרחק בין ראש הקימור של הקשת לבין 'מיתר הקשת' אינו עולה על אלפיים אמה – לדעת הרמ"א, מאחר והמיתר מובלע בתוך ה'תחום' של הקימור, נחשב כל החלל שבין ראש הקימור למיתר כחלק מהעיר, גם כשהמרחק שבין צידי הקשת הוא יותר מארבעת אלפים אמה.
ואם המרחק בין ראש הקימור למיתר הוא יותר מאלפיים אמה: יש אומרים שהחלל כולו אינו נחשב כחלק מהעיר; ויש אומרים שהנקודה אשר המרחק בינהּ לבין ראש הקימור אינו עולה על אלפיים אמה, נחשב החלל – שבינהּ לבין ראש הקימור – כחלק מהעיר; ואף אם המרחק בין צידי הקשת בנקודה זו הוא ארבעת אלפים אמה ויותר.
ועיר העשויה כעיגול חלול, או כריבוע חלול, דהיינו שהבתים מקיפים את החלל שבמרכז העיר מכל עבריו, ורוחב החלל הוא יותר מארבעת אלפים אמה – נחלקו הפוסקים אם החלל כמלא בבתים בכל אופן שהוא, או שדינו כדין חלל הקשת, וכפרטים האמורים לעיל.
[שו"ע שצח, ד, משנ"ב יז-יח, וביה"ל ד"ה ויש; ביאורים ומוספים דרשו, 16, 20, 26 ו־28]