הרב ישראל ליוש
"וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים, אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הוּא כְבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה".
(ראש השנה פ"ב מ"ט)
הנה, מתבאר מדברי המשנה שמן הדין היה שיתפרשו שמותם של שבעים הזקנים בתורה, וזכות זו ניטלה מהם כדי ללמד שכל שלושה שעמדו בית דין על ישראל שקולים כבית דינו של משה.
מסתבר, אומר הגאון רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל, שתמורת הזכות ששמותיהם ייכתבו בתורה ניתן להם זכות אחרת שאינה פחותה ממנה. אם כן, מהי הזכות שניתנה להם תמורתה?
ויש לומר, שעצם הדבר שעל ידם נלמדה הלכה זו לדורות, זו הזכות שניתנה להם תמורת הזכות להיכתב בתורה. צא ולמד, אומר הגרש"מ, כמה גדולה זכותו של אדם שבסיבתו נלמדת תורה והלכה לישראל…
ובאמת, כאשר נתעמק בדבריו נבין שהזכויות הללו, 'כתיבת השם בתורה' ו'לימוד הלכה לבית ישראל', דומים במהותם וע"כ שווים בדרגתם. שהרי 'כתיבת השם בתורה' אינה נחשבת זכות בגלל פרסום השם, או הכבוד והתהילה שייגרמו לאדם על ידי זה, אלא היא זכות מפני שכל שם שכתוב בתורה הופך לחלק מתורת ישראל ומההוראה לעם, שהרי 'תורה' מלשון 'הוראה' וכל מהותה של התורה היא להורות לישראל את הדרך אשר יילכו בה. אם כן, כשניטל מאדם הזכות ששמו ייכתב בתורה, ובמקום זה נלמדת לישראל הלכה לדורות, הרי הזכות הראשונה – כתיבת השם בתורה – מגיעה לתכליתה ולייעודה, כי הנה שמו הפך להיות הוראה לישראל בדיוק כפי שהיה אילו הוא היה נכתב בתורה.
ידידי הרה"ג ר' ישראל גולדווסר שליט"א השביח בפנינה נאה, שהרי ההלכה שנלמדה בעקבות ויתור הזכות להיכתב בתורה עוסקת בכללי ההוראה בישראל, והיא אבן יסוד בדרכי מסירת הדינים לדורות. אם כן, על אחת כמה וכמה שהיא מהווה תחליף לכתיבת השם בתורה, שעניינו הוא גם להיות חלק מהתורה המורה בישראל.
***
כאשר הצעתי דבר תורה זה קמיה ידידי הרה"ג ר' איסר שוב שליט"א, נאמן בית מרן רבינו ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אהרן יהודה ליב שטיינמן זצוק"ל, אמר לי: "כמה הדברים נאים לרבינו זצוק"ל, שמצד אחד היה סולד מכבוד ופרסום, ולא אחת נצטער מאוד על שמכבדים אותו, וכסדר היה מתבטא על מי שמאכילים אותו בכבוד שדומה כאילו מאכילים אותו סם המוות, וכדברי מרנא הגר"י מסלנט זי"ע שאם כבר יש לנו קצת זכויות אנחנו מאבדים אותן תמורת כפית 'קומפוט' (כבוד).
"הראש ישיבה אף היה רגיל לצטט דברים בשם הגאון מווילנא זי"ע ש'נפשי כעפר לכל תהיה' הוא תנאי ל'פתח לבי בתורתך', ולכן נסמכו זה לזה. ואכן, אנשים רבים איבדו הרבה מכוח החידוש שלהם מאז שהתפרסמו.
"ומכל מקום", מספר ר' איסר, "כאשר היה הדבר נוגע לזיכוי הרבים ולהרבצת תורה, התגבר על צערו ממיאוס הפרסום והכבוד והפקיר עצמו למען קדושת ה' וכבוד תורתו.
"זו גם הסיבה שהשקיע רבות בכתיבת חידושי תורה בספריו 'איילת השחר', כי הכתיבה מועילה לזיכרון, כפי שהיה רגיל לספר על המורה הוראה של 'בריסק', הגאון רבי שמחה זליג ריגר זצ"ל, שהיה בעל זיכרון עצום, ופעם אחת אמר ר' שמחה זליג לראש ישיבה: 'כאשר הייתי צעיר סמכתי על זכרוני ולא העליתי את חידושיי על הכתב', אמר לו הראש ישיבה: 'ומדוע אין הרב כותבם עתה?', 'כעת', ענה לו ר' שמחה זליג, 'כבר אינני זוכר אותם'.
"ואכן, מאז הקפיד הראש ישיבה לכתוב את חידושיו למען יעמדו ימים רבים. אך מכל מקום הזיכוי הרבים והרבצת התורה שנגרמו על ידי זה תמכו בו מאוד והקלו מעליו את צרת הפרסום והתהילה".
עוד ר' איסר מדבר אני נזכר שבאחת הפעמים כאשר אבי שליט"א (שזכה לעסוק בהדפסת ספרי מרן זצוק"ל) הביא למרן זצוק"ל ספר 'איילת השחר' חדש שזה עתה יצא לאור, אמר לרבינו: "הזיכוי הרבים בהדפסת ספרים הוא לאין ערוך, שהרי גם כשהמחבר ישן הוא מרביץ תורה…" ופני רבינו קרנו מאושר.
מעניין לעניין באותו עניין, המשיך ר' איסר לספר עוד על ספרי הראש ישיבה: "מסכת זבחים למד הראש ישיבה עוד בהיותו בבריסק, אך בגיל שמונים החל ללמוד שוב מסכת זבחים, ואף החל למסור בזה שיעורים. ומעשה שהיה כך היה: בימים בהם החלו ללמוד בסדר 'הדף היומי' מסכת זבחים, נכנס נכדו הרה"ג ר' גדליה הוניגסברג שליט"א אל הראש ישיבה, והנה הוא רואה שהוא לומד מסכת זבחים, 'הראש ישיבה התחיל ללמוד 'דף היומי'…?', שאל ר' גדליה.
"'עוד מעט יסיימו את הש"ס בסדר 'הדף היומי", הסביר הראש ישיבה, 'ומסתמא יבקשו ממני לסיים ואצטרך לומר 'כשם שזכיתי לסיים…' וכי אוציא דבר שקר מפי?! החלטתי להתחיל 'דף היומי' עם הציבור'.
"ר' גדליה, שהיה מג"ש בדף היומי, ניצל את ההזדמנות וביקש מהראש ישיבה להצטרף אליו ללימוד מסכת זבחים. הראש ישיבה הסכים, וכך נולד השיעור בזבחים…
"בלילה נכנס ר' גדליה כדרכו אל מרן שר התורה הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א וסיפר לו על השיעור החדש במסכת זבחים.
"'תעמוד על ר' אהרן לייב שיכתוב כל קושיא או הערה שיש לו…', אמר הגר"ח לר' גדליה. וכמצוותו כך עשה – בשיעור הבא, כאשר עלתה קושיא ודנו בה, הגיש ר' גדליה דף לפני הראש ישיבה. לפליאתו הסביר לו שר' חיים אמר לו לעמוד עליו שיכתוב כל קושיא שעולה בשיעור… הראש ישיבה חייך, וכך יצאו לאור עולם שלושת חלקי ספר 'איילת השחר' על מסכת זבחים…".