כתוב בתורה בפרשת ואתחנן: וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה. הורה לנו הכתוב, שבעשיית חוקי התורה נזכה שיִיטב לנו כל הימים, והיינו בעולם הבא. והוא משום שבעשיית החוקים, דהיינו דבר שאין השכל מחייבם, ניכר מאוד שמקיים אותם מצד יראת האלקים בלבד. ובאמת, בכל המצוות, כשאדם מקיימן, צריך שיהיה הכל מפני ציווי ה'.
והנה, 'מכלל הן אתה שומע לאו' – שאם נתרחק חלילה מלקיים רצון ה', יחסר לנו הטוב המזומן לנפש בעולם הבא. וזהו העונש הגדול ביותר לנפש, כי כל עונש תלוי בזמן, וכמו שאמרו: משפט רשעים בגיהנום שנים עשר חודש; אבל מה שיחסר לנפש הטוב המזומן לעולם הבא, הוא עונש נצחי!
וכבר ידוע מה שאמר הרמב"ן, שכדאי לאדם שיסבול כל עונשי הגיהנום, ולא ישללו ממנו את חלקו המזומן לעולם הבא! ויש ראיה לדבר, ממה שאמרו בגמרא על 'אַחֵר', שבתחילה נגמר דינו למעלה שלא יענישוהו, משום שעסק בתורה, ושלא יבוא לעולם הבא, משום שחטא הרבה. ותלמידו – רבי מאיר – עמל שיענישוהו בגיהנם ויירש אחר כך עולם הבא.
[תורת הבית, פרק טו, בשינויים קלים]