וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק (בראשית כד ג)
אחד מידידיו של הג"ר שמואל קובלסקי זצ"ל פגש אותו פעם ברחובה של עיר, היה זה במוצאי שבת קודש לאחר ההבדלה, ושאל אותו לאן פניו מועדות. רבי שמואל השיב: "הריני מחפש שידוך". הידיד הוסיף ושאל: "למי השידוך?" ונענה: "עבור בתי". "ובת כמה היא המדוברת?" המשיך הלה להתעניין. "בת ארבע עשרה שנה", באה התשובה.
עתה גברה פליאתו של הידיד. הוא הגביה גבותיו ותמה: "וכי בגיל כזה כבר מחפשים שידוך?"
נעמד הרב קובלסקי בפינת הרחוב והחל להסביר לו: "ראה ידידי, ברצות השי"ת כאשר תגיע בתי לפרקה אחפש לה חתן בן תורה ותלמיד חכם. אך כיצד אדע האם הבחור המיועד הוא מתמיד בלימודיו? כמובן שאז אצטרך לעקוב אחריו בישיבה. וכיצד אדע האם התמדתו היא התמדת אמת, או שמא זהו משהו זמני, נגרר הוא אחרי הסביבה; כשיש סדר הוא לומד אבל כשאין מסגרת הריהו מתבטל? אז אמור לי אתה, היאך אוכל לעמוד על טיבו האמיתי של הבחור ולבחון את שקדנותו ללא כחל ושרק?"
הידיד הביט בהערצה ברבי שמואל וציפה למוצא פיו. "ובכן", המשיך הרב קובלסקי, "במוצאי שבתות וימים טובים שהם זמני דמפגרי בהו רבנן, עובר אני בבתי המדרשות ובהיכלי הישיבות שבעיר, בולש ומחפש אחרי בחור רציני שיושב ולומד, מחפש אני בחור כבן ארבע עשרה או חמש עשרה שנה ששוקד על תלמודו דווקא בעתות שכאלו. לאחר שמצאתי בחור שכזה, הריני שם עליו את עיני לטובה, ואם גיליתי שהשקדנות הינה דבר קבע אצלו, או אז אני בוחר אותו כחתן לבתי".
(עלינו לשבח)