הרב בנימין גולד
"וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" (ויקרא ה', כ"ג)
עד כמה יש להזהר בענייני ממון הזולת, ובודאי מחשש איסור גזל, ידועים דברי החפץ חיים שהביא מה שמובא בספרים הקדושים, שמי שגזל את חברו אפילו בשוה פרוטה, עתיד להתגלגל ולשוב לעולם הזה לפרוע את החוב, ואין נמחל עוונו עד שיקיים את "והשיב את הגזילה אשר גזל".
בספר חסידים (סי' תקצה), הביא להקשות על פסוק זה: אחר שאמרה התורה "והשיב את הגזילה", מדוע חזרה ואמרה "אשר גזל", פשוט שהציווי הוא להחזיר את הגזילה אשר גזל?
וביאר בספר חסידים כוונת הפסוק, שאם הגזלן השיב את הגזילה ביום שגזל – די בכך, ואין צריך להוסיף עליה כלל, אבל אם לא החזיר מיד – אזי כשמחזיר, יש לו להוסיף כפי שהיה בעליה מרוויח מעת שחיסר ממנו את הגזילה ועד שהשיב לו אותה, וכמן כן על הגזלן לחשב את הצער שנגרם לנגזל ולפצותו על כך, כדי לצאת ידי שמים. על זה התורה אמרה "אשר גזל", שצריך להשיב את הגזילה "אשר גזל" עם כל חישובי הפסד הממון והצער שנתווספו אילו לא היה גוזלה.
עלינו להיזהר עד מאד, כי איך אפשר לחשב את כל החשבונות הללו?!
•••
עצה נפלאה לכך, הובאה בקובץ קב ונקי (תשע"ד) בשם הגר"ח קנייבסקי, שיתקן אדם צרכי רבים כדי שרבים יהנו ממנו, ואולי אף אותו אחד או צאצאיו יהנו מכך, והוסיף בזה הגאון רבי יצחק זילברשטיין ("טובך יביעו", ויקרא) שעדיף שיתקין דברים גשמיים לצרכי הרבים, כדי שרבים יהנו מכך, ויתפלל לה' שהאנשים שחטא כנגדם ימחלו לו, ושיזמן אותם למקומות אלו ליהנות ממה שהתקין לרבים, ובכך שיהנו ממנו יכופר לו עוונו.
והוסיף (שם) שהיה עד למקרה כזה, שאדם התקין ספסלים למנוחה בציון הרשב"י, וראה שהתיישב עליהם אחד למנוחה, באומרו: "כמה טובה גדולה עשה האיש שהתקין ספסלים אלו", ובסוף התברר שאותו יהודי שהתקין הספסלים, חטא כלפי היהודי שנהנה מהם, וסיים, שרואים מכך השגחה פרטית איך הקב"ה מגלגל שיהודי יגיע לתיקון חטאו.
החפץ חיים היה מעסיק בשכר, אחד מבין תלמידי הישיבה שיעתיק את כתביו ומאמריו, כדי להכינם לדפוס. באחד מימי אלול, נחפז החפץ חיים כשכולו אחוז אימה וחרדה, אל התלמיד המעתיק את הכתבים, והחל זועק במר ליבו: "אוי לי! איך אבוא ליום הדין כאשר נכשלתי בגזל דוקא על ידי חידושי תורתי?!"
התברר, שבעוד שחישוב שכר העבודה, נעשה לפי גיליונות של עשרים שורות, מצא גיליונות שנכתבו בהם עשרים ושתיים שורות. התלמיד כמובן השיב לו כי הוא מוחל על ההפרש במחילה גמורה, אך החפץ חיים לא הסתפק בכך, שהרי חייב הוא לקיים מצות עשה של "והשיב את הגזילה", משהשיב התלמיד כי אינו יודע את מספר השורות המיותרות שכתב עבורו, חקר ובדק החפץ חיים עד שבירר את מספר השורות היתירות והחזיר למעתיק את ההפרש, כשהוא שמח מאד על תיקון המעוות.
אמר התלמיד לחפץ חיים: "הנה זכה רבינו לקיים מצות "והשיב" שלא היתה מצויה בידו".
השיב החפץ חיים בהתרגשות: "מצוה זו – חובה על כל אחד ואחד להתפלל, שלא יזדקק לקיימה כל ימי חייו!!"