"כי כל אשר יגיעו ממנו אל מעלה, מבקשים מה שהוא למעלה ממנו, ודורשים מה שאחריה, ותמעטנה בעיניהם הטובות הרבות ותקטננה אצלם המתנות הגדולות" (שער הבחינה, פתיחה).
שח הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א: סיפר לי רב חשוב אחד שליט"א, שנמצאים אצלו בקהילתו שני יהודים יוצאי פולין ניצולי שואה. שניהם שרדו את המלחמה העולמית הקשה בבריחה לרוסיה הדוויה, שניהם סבלו קשות באותם שנים בעבודת פרך והוגלו לגולת סיביר הרחוקה. נראה שתולדות חייהם באותם ימים כמעט זהים להפליא, ועם כל זאת, ההבדל ביניהם בצורת ההסתכלות על חייהם – עצום.
הראשון מספר תמיד מכל מה שעבר עליו כדי להגדיל הנס ושבחו של מקום, שעם כל ההרג הגדול והסכנה העצומה שהיה שם זכה וניצל משם. הוא מלא שמחה והודיה לה' ומרבה בפרטי ההשגחה בעצם הצלחתו לברוח מגיא ההריגה שבפולניה אל תוככי רוסיה, ואחר כך הניסים הרבים שהתרחשו עמו בגולת סיביר. הוא אדם שמח ומרוצה ותמיד לא סר החיוך מעל פניו. על אף גילו המופלג הוא מלא חיות וטעם החיים. בכל פעם שמספר על אחיו שנהרג בגולת סיביר, שזה מעורר אצלו כמובן רגשי אבלות ואבדן, מיד הוא מסביר כוונתו למה מספר זאת – כדי להמחיש גודל הנס שנעשה עמו, שהרי הוא היה בדיוק באותו מצב עם אחיו יחדיו, וכשם שאחיו נהרג היה יכול גם הוא ליהרג, ובכל זאת עשה עמו הקב"ה נס ופלא והשאירו בחיים. ומודה ומשבח תמיד, ושמח בחייו ומאושר במתנה שהעניקו לו מן השמים.
ואילו השני לעומתו, אדם שחור ומריר. כל הזמן בוכה ומתלונן. מספר את צרותיו ומבכה את חלקו. למה הייתי צריך לעבור בצעירותי לפני שישים שנה כל כך הרבה קשיים, וסבלתי גזירות הרבה וכו'. כל העת הוא מצטער ומתאונן ומדוכא מחמת חלקו הרע. הוא מרבה בפרטים הקשים שעברו עליו מתחילה כשנכנסו הנאצים לפולין עד שבקושי רב הצליח ברגע האחרון לחמוק מידיהם האכזריות בבריחה לרוסיה, ואחר כך מספר כל הקשיים והסכנות שעברו על ראשו בסיביר, שאך ורק בנס משמים נשאר בחיים וכמעט שמצא שם את סופו. אדם זה כולו מוקף כעס ומכאובים. עגמת הנפש אינה מניחה לו לרגע. בסביבתו תמיד שורה עצב ותוגה רחמנא ליצלן, עד שהוא איבד את טעם החיים וסר חינו מעיני הבריות.
ואמר לי אותו הרב: בראותי שתי הקצוות שביניהם, פירשתי בכך מה שאנו אומרים בסיפור יציאת מצרים בהגדה של פסח, כאשר מזכירים אנו את כל הצרות והייסורים שעשו לנו המצרים – 'וירעו אותנו ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה' וכו', שאין הכוונה חס ושלום להתחיל לבכות כאן על כל זאת, אלא כדי להגיד מתוך זה שבחו של מקום שהצילנו מכל אלו הצרות.
(טיב הקהילה, משפטים)