במשך תקופה ארוכה היה כ"ק מרן אדמו"ר ה"ברכת משה" מלעלוב זיע"א, מתאמץ מאוד לטעום גבינה לפני חצות היום, כדי שיהיה נחשב לפת שחרית. כך הזדרז מדי יום וגמר את תפילתו עוד לפני חצות היום וטעם אז מעט גבינה מבלי ליטול את ידיו לסעודה.
מספר המשב"ק רבי שמחה קרקובסקי שליט"א, שפעם אחת ביום שישי הכניס כמדי יום את מאכל הגבינה לפני הרבי. בראותו זאת הביט עליו רבינו ושאל אותו בתמיהה: "האם אינך יודע שביום שישי לא אוכלים מאכלי גבינה?!"
הרה"ח רבי שמואל פרוש שליט"א כששמע את המעשה הוסיף עליו ביאור כדלהלן: "אפשר להבין זאת על פי הסיפור שהיה אצל הרה"ק מראפשיץ זיע"א עם תלמידיו הקדושים והגדולים הרה"ק בעל 'דברי חיים' מצאנז והרה"ק רבי שלום מקאמינקא זיע"א, שפעם עמדו אצלו ביום שישי והכינו עצמם לכבוד השבת ולפתע נכנס אליהם רבם הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ והחל לדבר ממאכל הגבינה לגבי אכילתו בלילי שישי ובימי שישי שמובטח לו לאדם שלא יהיה לו כאב שינים אם יקיים את הסגולה.
"נחלקו התלמידים מה היתה כוונת רבם לגבי סגולה זו. הרה"ק רבי שלום מקאמינקא טען שהוא שמע והבין מתוך דברי רבו סביב נושא מאכל הגבינה בימי שישי ובליל שישי, שהוראתו היא שצריך לאכול גבינה בליל וביום שישי, ומי שיאכל גבינה מובטח לו שלא יהיה לו כאבי שיניים, ואילו הרה"ק מצאנז טען שהוא שמע והבין מתוך דברי רבו שהוראתו היא לא לאכול את מאכל הגבינה בימי שישי ומי שלא יאכל מובטח לו שלא יהיה לו כאבי שיניים. אחרי כל זאת, התבטא הרה"ק מצאנז זיע"א שאם כן מוכרחים לומר שהוא שמע מה שהיה צריך לשמוע ורעהו רבי שלום שמע מה שהוא היה צריך לשמוע. וכן אכן נהג הרה"ק מצאנז בימי שישי ולעולם לא אכל מאכל הגבינה בימי שישי. כעת מובן הדבר לכאורה, שרבינו ה'ברכת משה' נקט בשיטתו והבנתו של הרה"ק מצאנז זיע"א ולכן לא אכל מאכל הגבינה ביום שישי".
(מעובד ע"פ 'אוהל מועד' לעלוב, 258)