הרב צבי וינברג
"וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה" (בראשית מ"א, י"ד)
בשפתי כהן (לרבי מרדכי כהן זצ"ל מגורי האריז"ל) תמה, שלכאורה אדם היושב בבית הסוהר י"ב שנים בוודאי שזוהמתו מרובה ונודפת, וא"כ היה להם לרחצו ולסוכו טרם עמדו לפני המלך, ולא רק לגלח ולהחליף את שמלותיו. וכתב "להודיעך שיוסף הצדיק לא היתה לו זוהמה כלל לפי צדקתו, ואדרבה היה לו ריח טוב, וכיון שהריחו ממנו את ריחו הטוב לא רצו להרחיצו".
ומוסיף שם לדייק מלשון הפסוק "ויחלף שמלותיו", שלא כתוב "וילבש בגדים אחרים", אלא שליוסף היה ב' חלוקים תחתון ועליון, וכיון שיוסף רצה להראות נפלאות ד' שעושה עם חסידיו, החליף את החלוק התחתון ושמו עליון, להראות שאין בהם ריח רע אלא אדרבה ריח טוב וראוי לעמוד בהם לפני המלך.
בספר הגאון (תולדות הגר"א מווילנא זצ"ל ח"א עמ' 112) מביא מספר תולדות הגאון מווילנא (לרב"צ אלפס), שבאחת מתקופות העוני והדלות שהיה שרוי בהם רבנו הגר"א נתגלתה מצוקת הדחקות באופן שלא ניתן יותר להסתירה מעיני הבריות. אירע אז שמספר שכנות הביעו רגשי חמלה על אשת הגר"א הנלחצת תחת עול הדלות ופנו אליה בתמיהה, הכיצד את סובלת כל השנים במחיצת בעלך אשר אינו מפרנסך כראוי הרי אם רק היה רוצה כבר היה מתמנה אחר כבוד לכהונת רבנות תמורת שכר הגון ביותר, מדוע אפוא אינך דורשת ממנו גט ונפטרת באחת מכל המצוקה הזו.
אשת הגר"א מלבד שהיתה צדקנית ומסורה לבעלה, גם אשה חכמה היתה ובמקום להאריך ולהכביר במילים יצאה לשכנעם ממראה עיניים, המתינו רגע, אמרה לשכנות הרחמניות, ואראה אתכן דבר. היא נכנסה לביתה ושבה עם שתי כותנות משל בעלה בידיה, את האחת לבש במשך שבוע ימים ואילו השניה חדשה ישר מהכביסה, ובקשה מהן לנסות ולהבחין איזו היא הכותונת המשומשת ואיזו הנקיה, אלא שהשכנות ההמומות ממראה עיניהן לא הצליחו למצוא כל הבדל בין השתים.
או אז פצחה אשת הגר"א בתרועת ניצחון, אימרו נא לי עכשיו כיצד ניתן אפוא להפרד מאיש אלקים קדוש שכזה אשר גופו זך ונקי מחומריות וכל כתם או רבב לא שולטים בו.
ועיין בראשית רבה (נד,א) עה"פ "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו" – לרבות מזיקי ביתו כגון יתושים ופרעושים וזבובים, ועיין בדברים רבה (יא,י) שבמשה רבינו לא נראתה בו רוח סרוחה מעולם ולא רמה ותולעה.
(קב ונקי)