היה זה לפני למעלה מעשרים שנה, כשחיתנו את בתנו. שכרנו עבור הזוג הצעיר דירה מאשה שהיתה שייכת לזן האנשים שלא נחמד לעשות אתם עסקים, בלשון המעטה, אבל מחוסר ברירה נאלצנו לבא איתה במגע ולחתום אתה על חוזה שכירות.
אחד מהתנאים שהיא הציבה היה, לקבל תשלום מזומן אחת לשלושה חודשים, ולנו לא נותר אלא לדאוג לשלוח לה מעטפה עם שטרות ירוקים, בדיוק של שעון שוויצרי. איחור בתשלום לא היה אפילו אופציה מבחינתה, וכיון שכך, גם לא מבחינתנו.
כיון שזכינו לחתן מספר ילדים בו זמנית בתקופת זמן קצרה יחסית, המצב הכלכלי היה בהתאם. בין העבודות הרבות שלקחתי על עצמי כהשתדלות לפרנסה היתה גם עבודה בסמינר לבנות אמריקאיות. צורת התשלום הגיעה בדרך כלל באמצעות צ'ק, אבל באחד הימים המזכירה הודיעה לי כי יש לה כסף מזומן, והציעה לי לקבל את התשלום בצורה כזו.
ההצעה שלה היתה במקום. בדיוק ביום המחרת היינו צריכים להעביר לבעלת הדירה את התשלום עבור שכר הדירה, וזה היה סכום זהה למה שהמזכירה הביאה לי. תחבתי את המעטפה אל תוך התיק ויצאתי מהסמינר. האוטובוס שעליתי עליו היה צפוף ודחוס, ופתאום הרגשתי שמשהו מתחכך בי. רק בבית הבנתי את פשר החיכוך הזה… אתם לא צריכים להיות יצירתיים במיוחד כדי להבין שהמעטפה לא היתה שם.
זו לא חויה נעימה לאבד אלף חמש מאות דולר, אבל בנוסף לצער ולכאב על אובדן הכסף, עמדנו בפני בעיה מיידית – כיצד נשלם לבעלת הדירה את החוב? על איחור בתשלום לא העזנו לחשוב. בעלת הדירה הילכה אימים עלינו, ובעצם, על הציבור החרדי כולו, ואיחור בתשלום היה פוטנציאל אדיר לפתיחה במסכת של חירופים וגידופים אודות הציבור שלנו.
מה עושים? פניתי לטלפון הקווי כדי לנסות להשיג כסף מגמ"ח. כל מי שהתנסה אי פעם בגיוס כספים יודע ומבין כי זאת לא משימה פשוטה להשיג סכום של אלף חמש מאות דולר, בטח לא בתוך יום אחד, אבל למרות זאת ניסיתי לחייג למספרי טלפון של גמ"חים, תוך כדי מלמול פרקי תהלים ותפילה לה'. ואז, בבת אחת, החשמל בדירה קרס. הטלפון הושבת, וכבר לא יכולתי אפילו להתקשר. באותו ערב, בנוסף לזה, הייתי אמורה גם לצאת ולמסור הרצאה לקהל נשים ממתינות. מה עושים?
המבחן הגדול של החיים ניצב מולי, במלוא הדרו וקשייו. צנחתי נואשת על אחד הכסאות, ופתאום מילאה את כולי תחושה שלא הרגשתי מעולם, תחושה של חוסר אונים ותלות מוחלטת בריבונו של עולם. 'ריבונו של עולם, אני יודעת שנתת לי נסיון קשה, ואני אעמוד בו', זעקתי מקירות לבי. הילדים התקהלו סביבי וסקרו אותי במבטים תוהים, אבל אני המשכתי. 'ה', אני לא שואלת שאלות ומקבלת את הדין באהבה, ובטוחה שאתה תדאג לנו ותעזור לנו. לי אין מה לעשות בסיטואציה ההזויה הזו, חוץ מלבטוח בך ולהאמין שאתה הכל יכול'.
טלפנתי לחשמלאי ערבי מטלפון של השכנה וביקשתי ממנו שיבוא בדחיפות. הוא נענה לבקשה, ותוך שעה קלה תיקן את הבעיה. מיד כשהטלפון חזר לתיקונו חזרתי לסחרור של טלפונים במטרה לחפש הלוואה דחופה.
"מה הבעיה, גברת הופמן, את צריכה כסף?" שאל החשמלאי ששמע אותי פולטת משפטים מהירים ולחוצים אל תוך השפופרת. התבוננתי בו מופתעת והנהנתי בראש. "כמה כסף את צריכה, גברת?"… השאלה היתה נראית לי תמוהה, ובכל זאת השבתי.
"אלף חמש מאות דולר? זה הסיפור?" הוא הכניס את ידו אל כיס מכנסיו. "אני יכול להביא לך גם חמש אלף דולר, אם תרצי". הוא שלף את השטרות לנגד עיני המשתאות. "את יכולה לקחת ולהחזיר כשתוכלי. אבל את בטוחה שאלף חמש מאות יספיקו לך?"…
הוא עזב את הבית ואני נותרתי משתוממת, מרגישה איך כשבוטחים באמת בה', הוא עוזר, ואפי' ע"י חשמלאי ערבי…
וכתב רבנו יונה בשערי תשובה (שער שני, ה) "ויש על הבוטח בשם להוחיל ממעוף צוקתו כי יהיה החושך סיבת האורה, כמו שכתוב 'אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור לי' (מיכה ז', ח'), ואמרו רבותינו ז"ל במדרש: אלמלא נפלתי לא קמתי, אלמלא ישבתי בחושך, לא היה אור לי, ע"כ.
(גיליון לקראת שבת וישב תשע"ו מתוך הספר 'האמנתי ואספרה' באדיבות המחבר שליט"א)