"כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו', י"ב)
בסעודת סיום חג שמחת תורה (תשע"ד) ציטט רבינו הגאון המרא דאתרא שליט"א כמה דברים מתוך הספר 'ליקוטי נגלות' של בעל ה'לשם', בו ליקטו המאספים מדברי סבו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, המקובל הקדוש רבי שלמה אלישיב זצ"ל. בספריו הקדושים העוסקים בתורת הנסתר, יש קטעים 'נגלים' רבים, והמלקטים הביאו את הדברים ככתבם וכלשונם.
ה'לשם' היה מגיע לביתו רק בשבתות, ומיד במוצאי השבת היה יוצא את היערות, מתבודד שם עם אלוקיו ומחבר את ספריו הקדושים. ה'חפץ חיים' זיע"א אמר עליו שכאן בעולם הזה אפשר לעמוד לצידו, אבל בעולם הבא ספק גדול אם נוכל להתקרב אליו!
בסעודת סיום החג ציטט הרב שליט"א מתוך דברי ה'לשם' על פרשת בראשית, ובתחילת הספר הנ"ל מתמקד המחבר הק' על אפשרות השליטה על הטבע שניתנה לאדם, ובכלל זה שלטון ורדייה על בעלי החיים, לא רק בדגים ועופות, אלא גם על הנחש, כמו שמובא בגמרא בסנהדרין (נ"ט ב') 'חבל על שַׂמָשׂ גדול שאבד מן העולם', ורק בגלל החטא שחטא האדם נלקחה ממנה שליטה זו, ונשארה רק אצל בעלי חיים ספורים.
לא היינו נזקקים כלל למטוסים
ה'לשם' כותב עוד שאלמלא החטא לא היתה מציאות שאדם ישלוט על חברו, על אדם אחר, וכלשונו- 'לא היה שום עבדות והשתמשות מאדם אחד אל זולתו כלל וכלל, כי כולם בני מלכים הם, בני מלך מלכו של עולם ית"ש, אשר בצלם אלוקים נעשו כולם, כזה כן זה'.
ודווקא מפני כך, שבני האדם לא היו שולטים אחד על השני, 'לזה היה בריאת כל מיני בעלי החיים שבעולם שיהיו עבדים לאדם, ויהיו שומעים אליו לכל מה שמצווה אליהם וכו'. ונתן כל בעלי חיים לאדם, שיהיו שומעים אליו כעבדים ושישתמש בהם האדם בכל צרכיו, כל אחד לפי כוחו ומקומו'. וה'לשם' מפרט, כיצד היה האדם מנצל את בעלי החיים העומדים לשרותו. 'הדגים להשתמש בהם בכל השימושים וההצטרכויות שבמים, לעבור בהם ארחות ימים, ולהוציא על ידיהם כל הסגולות הטמונות בעמקי המים וכו'.
אם ננסה לתרגם את הדברים בלשוננו, אמר הרב שליט"א, נוכל לצייר ולומר שאם האדם היה צריך להעביר חבילה כלשהי לישיבת ליקוואד באמריקה, כל מה שהיה עליו לעשות הוא להגיע לחוף הים, בחיפה, ביפו, בתל אביב, באשדוד, או בכל מקום אחר, ולצוות על אחד הדגים הגדולים שיעמיס על גבו את החבילה ויישאנה לליקוואד… והדג היה משועבד לעשות את חפצו של האדם, ולמלא את כל משאלותיו.
גם בעופות ניתן היה להשתמש, 'בכל מקום גבוה אשר אין יד האדם מגעת שם, וכן לפרוח בהם באוויר להתחקות ולהתבונן בנפלאות ה', בחכמת מערכת הגלגלים והכוכבים ומסילותם', כלשונו הקדושה של ה'לשם'. ובמילים אחרות, לא היינו נזקקים כלל למטוסים, ולא למחיר ההפעלה הכל כך יקר שלהם, אלא היינו משתמשים בעופות השמים. ה'לשם' מוסיף 'כי גם לעמוד על סתרי פליאות התורה, היתה גם כן תועלת גדולה מאוד אם היה אפשר לעוף באוויר ולעלות לרום וכו'.
'ועל דרך זה בכל מיני בעלי החיים, מכולם היתה תועלת גדולה, כל אחד לפי תכונתו, ובפרט מכל מיני הבהמות וחיתו – יער, אשר הם גיבורי כוח להשתמש בהם עבודות גדולות וקשות בהרים וגבעות, וכן בכל המדבריות, ובכל המקומות המרוחקים'. כלומר, לא היינו נזקקים לטרקטורים ויתר כלי העבודה הכבדים הנראים במקומות העבודה, וניתן היה להשתמש בבהמות הללו.
'והיו כולם עבדים נאמנים לאדם, אם היה זוכה לזה, כי קודם החטא היו בעלי החיים מוכשרים בשכל ודעת בכל מיני עבדות אשר היה שייך'.
לא היה זה נס ממש
ה'לשם' מבסס כמובן את דבריו על פירושי הראשונים כמו ה'אבן עזרא' ואחרים, הכותבים שהחיות היו בעלי דעת ובעלי דיבור. גם בספר 'אדיר במרום' של הרמח"ל מובא כי הבהמות שבזמן האדם הראשון היו במדרגת בני האדם של עתה.
מכל הדברים הללו, אמר הרב שליט"א במסיבת סיום החג, ניתן ללמוד שכאשר אנחנו נתקלים בסיפור ניסים שבו נראית שליטתו של אדם צדיק וירא חטא על החיות, יתכן להסביר שלא היה זה בבחינת נס ממש, אלא האדם הצדיק ההוא הגיע למֵעֵין דרגתו של האדם הראשון לפני החטא, שכאמור היה זה טבעי שהאדם שלט על כל החיות, ולכן ניתנה לו גם הפעם שליטה על החיות.
כך נוכל אולי להסביר גם את מה שהיה עם חנניה מישאל ועזריה שהמלך הכניסם אל כלוב האריות, ולא אירע להם מאומה. כי שלושת הצדיקים הללו הגיעו לדרגת אדה"ר, ושליטתם על בעלי החיים היתה טבעית.
וכך בכל המקרים הנוספים שאירעו במהלך הדורות, כשאנשי סגולה ויראי חטא יכלו לבעלי חיים, בחלקם טורפים ומסוכנים, שלא הזיקו להם כלל. כמו בסיפור של 'הפני יהושע' שרדף אחרי האריה, וכמו בסיפור הידוע שכולנו גדלנו עליו על אותו יהודי צדיק שלא רצה לנסוע בשבת, ועזב את שיירתו באמצע המדבר, וזכה שאריה ישמור עליו במשך כל השבת.
ראה בית מואר מרחוק
לאחרונה פורסם מעשה נורא מתקופת השואה שארע עם אחד הצדיקים המפורסמים, שברח מהנאצים ימ"ש, ותעה בדרכו. הוא הלך והלך ביערות, עד שראה מרחוק בית מואר והתדפק על דלתו, ואז התבררה לו הטעות המרה.
הבית ההוא שימש ל… מפקדה של בכירי הנאצים. הצדיק ההוא נכנס ממש לתוך לוע – האריה. עוד זאת; לאחר מכן התברר שכדי לאבטח את עצמם ולסוכך על המפקדה מפני מבקרים בלתי צפויים, 'כיסו' המפקדים הגרמנים את השבילים שלפני המפקדה בעשרות כלבי טרף אימתניים, כדי שכל זר שייקלע למקום, ויבקש לחדור למפקדה, ייטרף על ידי הכלבים עזי הפנים.
הגרמנים שהבחינו ב'דג השמן' שנקלע למאורתם, נדהמו להיווכח שהכלבים לא עשו לו מאומה, ולא האמינו למראה עיניהם. כדי להיות בטוחים בכך, הם פנו אל הצדיק ההוא ואמרו לו: 'אם ברצונך להישאר בחיים, יש לנו דרישה אחת ממך, והיא, שתחזור אחורנית ותצעד בשביל המרכזי המוביל אל הבית, ותחזור אלינו. אם תעשה כך, תינתן לך נפשך לשלל'.
וכך היה. הצדיק עשה את דרכו בשביל ההוא, והכלבים לא פצו את פיהם, ולא עשו לו מאומה.
גם את המעשה הזה אפשר להסביר על פי המהלך של ה'לשם', שניתנה לצדיק ההוא שליטה על בעלי החיים כפי שהיה אצל האדם הראשון שקודם החטא.
(מתוך קול ברמה חשון תשע"ד)