בני ישראל לדורותיהם מרבים בימים הללו ימי הסליחות – שעל פתחם אנו עומדים, להעתיר בתפילות ובתחנונים, להרבות בתפילה ולשפוך את ליבם אל מרן די בשמיא, לשוב אליו בכל נפשם, ולייחל לשנה טובה מבורכת. מנהגים והנהגות מיוחדות של ריבוי תפילות מימשו הם בתקופה מרוממת זו, יש שהירבו באמירת פרקי תהילים, יש שהפליגו להשתטח על ציוני קברי אבות וצדיקי עולם. לפנינו אסופה מעניינת של מקורות טהורים לכך ועוד על הנהגותיהם וטוהר הליכותיהם שנהגו בעתות רצון הללו.
בקול בכי ונעימה
להלן נצטט פרקי עובדות והנהגות מדורות קדמאי בהם נהגו רועי שבטי ישראל, תלמידי הבעל שם טוב, לעורר את עם עדתם בהגיע ימי הסליחות, להרבות באמירת תהילים. כך מובא ב'כתר שם טוב', אות קפ"ו בהוספות: כשהיה ה"צמח צדק" מלואבויטש זי"ע בן ט' שנים, אמר לו סבו הרה"ק בעל ה"תניא" זי"ע: קיבלתי ממורי המגיד הק' ממעזריטש שקיבל ממורו הבעש"ט הק' זי"ע בשם מורו הידוע אחיה השילוני, אשר מיום שני דר"ח אלול עד יוה"כ יאמרו כל יום ויום במשך היום שלשה קאפיטלאך תהילים וביוה"כ שלושים וששה קאפיטלאך, ט' קודם כל נדרי ט' קודם השינה ט' אחר מוסף וט' אחר נעילה, ומי שלא התחיל ביום ב' דר"ח יתחיל באותו יום שהוא עומד בו ואת אשר החסיר ישלים.
הרה"ק ר' יצחק מסטיטשין זצ"ל סיפר ששמע מאביו הרה"ק מראזוודוב זצ"ל שהיה אצל הרה"ק ר' אשר מרופשיץ זצ"ל בחודש אלול, ונהג לומר בכל יום י"ח מזמורי תהילים.[נזר הקודש, עמ' קמט]
השכימו קום לסיים את כל התהילים לפני התפילה
בצל קדשו של הגה"ק מרנא בעל הדברי חיים מצאנז זי"ע מובא כי בחודש אלול אמרו בציבור אחר תפילת שחרית ח"י קאפיטל תהילים, ובעש"ק השכימו קום לפני האיר היום וגמרו לפני התפילה כל סדר תהילים. [אוצר החיים, אות רכד]
מעניין לציין מה שמסופר כי בשנה האחרונה לפני פטירת מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע, כבר הרגיש חולשה גדולה בחודש אלול, והיות שנוהגים בבעלזא שביום א' דסליחות אומר מרן לפני התיבה, לאחר תפילת שחרית, כל ספר תהילים בביהכ"נ, בשנה ההיא מחמת חולשתו לא הניחו לו הגבאים להיכנס לביהכ"נ לומר תהילים. אבל מרן זצ"ל אמר שברצונו דווקא להיכנס לביהכנ"ס ולומר תהילים כמו כל שנה ושנה וכן עשה כרצונו הטוב, בשובו לביתו לאחר גמר התהילים אמר מרן לאנ"ש "האם לא היה כדאי להיכנס לאמירת התהילים לשמוע איך בני ישראל שופכים את ליבם באמירת היה"ר שאחר גמר התהילים?". [כתבי חסידים]
בער"ח אלול נהגו צדיקי בית ויז'ניץ לומר כל ספר התהילים. המנהג הקדום היה, שהיו אומרים ביום זה כל ספר התהילים על ציוני אבותיהם הק'. ומרן ה"אמרי חיים" זיע"א הנהיג לומר על הציון רק ספר רביעי מפני טירחא דציבורא, ובביתו אמר כל ספר תהילים.
החל מיום ב' דר"ח אלול נהגו לומר בימי א – ה' לאחר תפילת שחרית ספר מספרי התהילים בצבור. בימי הסליחות נהגו לאחר תפילת שחרית לסיים ב' פעמים ספר תהילים בציבור.[נחלת אשר, מנהגי ויז'ניץ לימים הנוראים]
בצל ישיבתו הרמה של הגאון הנודע רבי מאיר שפירא, הקפיד לעורר את תלמידיו ובני ישיבתו להרבות בתהילים בחודש הרחמים והסליחות. והא לך ציטוט ממכתבו של מהר"ם שפירא זצ"ל מלובלין, (יח"ל ומחוללה עמ' פה:) עליך בתור גבאי הישיבה [ישיבת חכמי לובלין] לפקוד, כי מיום ב' דר"ח אלול, יוסיפו על אמירת היום בתהילים את הקפיטל קי"ט, תמניא אפי, כי מסוגל הוא לימי הרחמים.
כבר נכתב בספרו של הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע בספר אגרא דכלה, פר' בראשית: "מנהג ישראל תורה לומר תהילים בכל חודש אלול, ועל כן "בראשית" נוטריקון י'אמרו ת'הלים ב'חודש 'אלול ר'צויים ש'בחים".
על ההנהגה מקדמת דנא להשתטח על קברי אבות בפרוס הימים הללו
כך הירבו בני ישראל לדורותיהם להרבות בתפילה ובתחנונים ולהעתיר ולשפוך צקון לחשי לבבם לזכות לשנה טובה ומבורכת. לבד מאמירת תהילים וריבוי אמירתם, אף יש שנהגו לילך לפקוד את צל ציונם של רבותיהם הקדושים לעורר זכות ישני חברון, ולבקש כי בזכותם יוציא לאור משפט ישראל.
נהגו רבוה"ק רבי אלעזר מנחם מנדל מלעלוב ובנו רבי דוד צבי שלמה זיע"א, לנסוע בערב ראש חודש אלול לעיר האבות חברון ת"ו. ובמרבית ימי הרחמים ועשי"ת היו שוהים שם, והרה"ק רא"מ היה בא לירושלים רק לראש השנה ויוה"כ.[קובץ בית דוד – לעלוב]
ארבע פעמים בשנה יוצא האדמו"ר רא"מ [מלעלוב] זי"ע את ירושלים, ועושה דרכו לחברון עיר האבות רכוב על גבי חמור או פרד. אוהב הוא את העיר הזאת, ואהוב על יושביה, רובם חסידים ואנשי מעשה. שרוי בקרבת מקום למערת המכפלה לקברי האבות והאמהות, ושופך שם תחינה ותפילה.
ועוד מעלה יתירה לחברון בעיניו, שאין בו כנסיות נוצריות ומנזרים המרבים בצלצוליהם ומטמאים את האויר.
מרבה הוא לשהות שם, במיוחד בימי הרחמים והרצון, יוצא את ירושלים בער"ח אלול (הנסיעה ארכה באותם שנים יום שלם), ושוהה בחברון עד ער"ה, ביום זה חוזר הוא ירושלימה, ובצום גדליה עושה הוא מיד דרכו שוב לחברון, מבלה שם עד יום ח' בתשרי, וחוזר הוא לעיר העתיקה… [תפארת בית דוד, עמ' כז-כט].
נהגו הצדיקים רבי אברהם דוב ורבי דוד זיע"א מרחמסטריבקא בהיותם בארה"ק, לנסוע למערת המכפלה וקבר רחל ביום י"ג מדות, או ביום א' דסליחות, ופעמים בערב ראש חודש אלול.
הנהגה מעניינת היה לו למרנא הגרש"ז אויערבך זצ"ל בו היה רגיל להשתטח באחד מימים אלו על קברי האבות ע"ה בחברון. והורגל בכך מקטנותו, בהצטרפו עם אביו הג"ר חיים לייב זצ"ל, לשבות בחברון באחת משבתות חודש אלול, בצוותא עם חכמי הקבלה מישיבת 'שער השמים'. ועיקר מקום תפילתו במערת המכפלה היה, בפתח הארובה שב"אולם יצחק", המכוון עפ"י המסורת, כנגד פתח מערת קבורת האבות. אך הוסיף לומר פרקי תהילים, גם באולמות הקרויים ע"ש שאר האבות, וכן בפתח מקום הבנין, במקום שהיו רגילים להתפלל מלפנים, ובמקום המיוחס לקבורת הרמב"ן ז"ל.
הוא ימליץ טוב בעדינו
להלן נעלה בין בתרי השורות כמה הנהגות מדרכי הצדיקים שבטרם פרוס ימים הנוראים הפליגו במסע מיוחד אל אתרא קדישא מירון אצל התנא האלוקי רבן שמעון בר יוחאי.
מובא בספר 'הילולא דרשב"י', עמ' ו: להיות כל איש ישראל שיש לו איזה דין ומשפט, הוא הולך אצל עורך דין היותר גדול, שימליץ עליו לזכותו במשפט, והנה מצינו שרשב"י הוא שאמר שיכול לפטור את כל העולם מן הדין (סוכה מה:), וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, לכן נוסעים אליו שימליץ טוב עלינו ועל כל ישראל, לפטור אותנו ממידת הדין, ולגול עלינו רחמים משמי שמי קדם, ולהכתב ולהחתם בספר חיים טובים.
בספר הנודע 'אני לדודי' הועלה, כי תלמיד מובהק היה לו למרנא בעל הדברי חיים מצאנז זי"ע ה"ה, הגה"ח רבי מנדל דעעשער זצ"ל, והנה נוהג היה בחודש אלול לנסוע למירון, ולהתבודד שם עד ר"ה, ובימים נוראים כשהיה ש"ץ, היה תפילתו נלהבת ונוראה, וכל היכל התפילה עם המתפללים, ממש הורעדו וזועזעו. [מובא אף בחצרות החיים, גליון לה, עמ' פ]
פעם בשהותו של כ"ק מרן ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זצ"ל בצפת בחודש אלול, התבטא: עומדים אנו לפני יום הדין, מן הראוי שניסע למירון ולקברי צדיקים, להזמינם כעורכי דין, שיהיו מליצי יושר עבורנו!
מיד הוזמן ר' בערל זילברמן ז"ל, שהיה בקי בכל קברי הצדיקים בגליל, שיתלווה אל מרן. [מאיר החיים, עמ' תיד].
זכור לנו ברית אבות
ולא רק למירונה היו מפליגים בנסיעתם, אלא יש מן הצדיקים שטרם ימי ראש השנה, הנהיגו בעצמם לילך על קברי רבותיהם הקדושים להשתטח על ציונם לבקש ולהעתיר בתפילה.
הרה"ק בעל ה"תפארת שלמה" זיע"א מראדומסק, היה מרבה לנסוע לליז'ענסק להתפלל סמוך ונראה לציונו של הרה"ק רבי אלימלך זיע"א, ומחמת שהיה כהן, לא הלך עד הציון, אלא עד מקום הקרוב ביותר האפשרי, ובחודש אלול התעכב שם משך שבועות אחדים רצופים. [כ"ק אדמו"ר רבי יעקב מפשעוארסק זצ"ל, י"ג אורות, עמ' ס]
כל שנה היה נוסע הרה"ק מהוסיאטין זיע"א בח' אלול אל הציון של אביו רבינו הרה"ק מרוז'ין זיע"א לסאדיגורא, הנסיעה היתה במרכבה עם ארבעה סוסים באורך, בלילה שמה היה לן לפעמים בדרך. בלילה הראשון בפרוביז'נא, בלילה השני בכפר סטאבנה, בשובו לן בקידריש או בקוצמן, ושעות אחדות נתעכב בטשורטקוב אצל אחיו אדה"ז מטשורטקוב. [גדול מרבן שמו, עמ' לה]
כך היה גם מנהגם של שאר אדמור"י רוזי'ן זצ"ל, לבוא בחודש אלול לסדיגורא, ולהשתטח על ציונו של אביהם הרה"ק מרוז'ין זיע"א, וכך נהג גם אדמו"ר הראשון מהוסיאטין זיע"א. [אביר יעקב עה"ת, בתולדות שבסוף הספר, עמ' רצה]
בבית העלמין נאמרו פרקי תהילים בבכיה רבה
בספר 'רועה נאמן' מובא כי ביום י"ג מידות, אחרי תפילת שחרית, יצא הרבי ה"עקידת יצחק" מאלכסנדר זיע"א בלווית אחיו וקהל חסידים לבית העלמין, לחלקת קברי אבותיו ורבותיו הק', שם נאמרים פרקי תהילים בבכיה רבה ובקול חוצב להבות אש, אחר כך נאמרת התפילה המיוחדת שנתקנה לאומרה ב'אוהל' אדמור"י אלכסנדר.
עם סיום התפילות ניגש הרבי לכל ציון, שהה מעט על ידו כששפתותיו מרחשות וקולו לא נשמע, כשחזרו לביהמ"ד חילק הרבי לחיים ומזונות לכל הנמצאים.
וכך היה נוהג ה'עקידת יצחק' מאלכסנדר זצ"ל לשלוח מדי שנה בשנה לקראת הימים הנוראים מכתב לחסידיו בירושלים, ובו הוא מתחנן להתפלל עבורו ליד הכותל המערבי ועל קברי האבות, כי יזכהו ה' לעשות תשובה.
ובמכתבו משנת תרצ"ה הוסיף: "ואל יביט כבוד תורתו במה שאני מפורסם, יאמין לי כבודו שאני גרוע מכל האנשים הנלווים אלי"… [קובץ כרמנו, תשרי תשל"ט]
על שריד בית מקדשנו
כ"ק מרן אדמו"ר מרחמסטריווקא – ארה"ב שליט"א, סיפר על אביו מרן אדמו"ר מהר"י זי"ע: "אאמו"ר זיע"א נהג ללכת לכותל המערבי בליל ער"ה למעריב האחרון של השנה, וכן ביום ער"ה לומר את ספר התהילים בהשתפכות הנפש, וכשלא היה אפשרות ללכת לכותל, אמר: פעם היה הכנה לר"ה ע"י אמירת תהילים בכותל המערבי, אבל כיום איזה טעם יש לר"ה… ואכן לאחר שהיתה שוב אפשרות הלך שוב לשפוך לבו בער"ה, ובחיי אביו הק' היה מתפלל גם את תפילת המנחה האחרונה של השנה בכותל המערבי ואח"כ חזר לתפילת ערבית אצל אביו הק' זיע"א שהיה ממתין לו עד שיחזור מהכותל ורק אח"כ התחילו תפילת מעריב דר"ה. (מעיין הברכה, גליון כ')
כמו"כ סיפר בנו הרה"צ ר' נחום טברסקי זצ"ל באחת משיחותיו: "הרי רבים מהיושבים כאן אתנו זוכרים היטב את תפילתו בכל יום פשוט מימות החול… ועל אחת כמה וכמה התפילות בימי חודש אלול, והימים הנוראים, במיוחד איך היתה נראית המנחה האחרונה בשנה, כאשר ניגש לעמוד בקול גדול ורם ובבכיות עצומות, הרי זה היה ממיס כל לב, אשר נשאר חרוט היטב בליבות הקהל… "
(קובץ מעיין הברכה, שבט תשס"ה עמ' לו)