מעשה למעשה
מעשה
ב'שבוע שחל בו' נכנס רב' זונדל מכבי זכרונו לברכה לביתו של אדם, ונדהם לראותו אוכל בשר לתאוות נפשו. הדבר חרה לו היטב, ובלא אומר ודברים פתח בפניו את השולחן ערוך או"ח סימן תקנ"א סעיף ט'. הקריא את ההלכה וגער בו…
הצטדק בעל-הבית בנימוק שזה מטעמי בריאות, אף ציין שיטות פוסקים בעניין זה, וסיים בשאלה: האם אינכם מכירים פוסקים אלו?
ברגע הראשון נרתע רב' חיים זונדל: שמא התפרץ סתם כך על יהודי. אך בתוך שנייה חזר לעצמו והחליט לפתור את החידה בצורה הפשוטה ביותר: הציץ לתוך קערת האוכל של יהודי, הבחין במאכלים ה'אולטרה בריאים' שנחו שם – ושאל: סליחה על ההתערבות בצלחת, אבל אם ההיתר שלך בנוי על בריאות, אז מה עושים פה כל המאכלים המזיקים לגוף כחרבות?!
למעשה:
מאז אותה התרחשות, השתמש בה רב' חיים זונדל כדי לעורר בעלי-בתים ללמוד בלילות. כאשר התנצלו בפניו שהלילה מוקדש לשינה בריאה – כמתבקש – היה משיב: כשמזדמן לכם איזה מסחר בלילה, השעון עוצר מלכת. ורק כאשר מדברים על לימוד נזכרים לשמור על בריאות?
מילא אם הייתי מבחין שאינכם נעורים אף-פעם בלילה, אבל הרי בכל הזדמנות של בילוי מעניין, אינכם נותנים לעפעפיכם תנומה!…
♦ ♦ ♦
מעשה:
לאחר שחרור הכותל המערבי, בשנת תשכ"ז, צעד לתפילה במקום הגאון רבי שלום צבי הכהן שפירא זצוק"ל לצד רעו וידידו ראש ישיבת מיר הגאון הגדול רבי נחום פרצוביץ זצוק"ל.
כאשר הגיעו למקום, הבחינו בחבורת רוקדים.
למעשה:
נבעת רב' נחום: איך אפשר לרקוד – והלא מתו מוטל לפניו?!
♦ ♦ ♦
מעשה:
על רקע השמועות הלא טובות שהגיעו לארץ ישראל מפולין, יכלו תושבי הארץ להרשות לעצמם חיוך קטן: 716 'ילדי טהרן', בני הקבוצה הראשונה, הגיעו לארץ ברכבת, היישוב כולו קיבל אותם בהתרגשות ובזרועות פתוחות. מדובר היה ביתומי משפחות פולניות, שבמהלך המלחמה נמלטו והגיעו עד טהרן שהיתה בשליטה בריטית.
אגב, בין 'ילדי טהרן' היו גם מהמשפחות המיוחסות שבישראל כמו כ"ק האדמו"ר מביאלא שליט"א ולהבדיל בין חיים לחיים הגאון רבי פנחס שרייבר זצוק"ל, אב"ד אשדוד, שפנו לישיבת פוניבז'.
וכך זה מתואר ב'הצופה' מיום שישי, פורים קטן תש"ג:
"חוויה עמוקה, שזעזעה את הנפש, היתה קבלת הפנים שנערכה בתחנת הרכבת ברחובות ליתומי פולין – שהגיעו אתמול ברכבת ממצרים. בילדים אלה – גאולים ראשונים, סחופי צער ודווי, הלומי אסון, יחפים ולבוש דל על בשרם – ראו הנאספים את המבשרים הראשונים של התחלת ההצלה… הילדים שלא באה תנומה לעיניהם כל הלילה, בצפייה לראות את היהודי הראשון בארץ ישראל – פרצו בקריאות גיל, כשמנהל התחנה פנה אליהם בעברית. שאלו אותו: "אתה עברי" והוא ענה להם: "לא, אני יהודי" והם פרצו בצחוק. ילדה בת 13 הרבתה בבכי תוך געגועים להורים, אמרו לה: ההורים עוד בחיים, היא השיבה שלא ייתכן שכן במו ידיה היא קברה אותם".
אמנם, ההתרגשות פינתה את מקומה במהירות למציאות המרה: הסוכנות היהודית שהעלתה את הילדים תכננה להעניק להם חינוך חילוני! הציבור החרדי יצא למאבק ארוך להצלת ילדיו. הילדים שעד עתה נגזל מהם אבא שבארץ, וכעת זממו לגזול מהם גם את אבא שבשמים.
על מאורע מעניין מאותה תקופה מסופר ב'עובדות והנהגות לבית בריסק'. מרן הגרי"ז זצוק"ל פגש את אחד הרבנים ושאל אותו מדוע לא נשמע קולו בשלב מסוים של פרשיית 'ילדי טהרן'? התנצל הרב שהוא בדיוק שהה אז בנופש בגליל.
במענה, סיפר מרן הגרי"ז כי בילדותו סיפרו שבוואלז'ין היו שני תימהוניים שסיפרו את ההיסטוריה היהודית בגוף ראשון "אני הלכתי", "אני באתי" וכו'
כאשר סיפרו על החורבן שתק אחד מהם. שאלו אותו למה אתה לא מספר? ענה: אני אז לא הייתי – נסעתי לנופש…
למעשה:
סיים מרן הגרי"ז: כאשר סיפרו זאת הזדעזעתי. כיצד ניתן להתייחס כך לחורבן?
אך עתה אני רואה ששורפים נשמות – ונוסעים לנופש.
♦ ♦ ♦
מעשה:
עם תחילת מלחמת העולם השנייה, התאמן הצי האמריקני על לוחמה נגד צוללות. היה זה עוד לפני התקפת הפתע היפנית על אניות המלחמה של ארה"ב בבסיס 'פרל – הארבור' (ליד איי הוואי), אשר הוציאה מכלל פעולה את רוב הצי האמריקני באוקיינוס השקט, וצירפה את ארה"ב למלחמה.
בשלב האימונים התרחש דבר מוזר: אניות המלחמה לא הצליחו לגלות את הצוללות, למרות שקציני הצי ידעו היכן הן ממוקמות (הרי גם הצוללות בשלב האימונים היו אמריקניות!) אבל המכשירים הוטעו והטעו.
לאחר חקר הנושא נתפרה התעלומה:
האזור בו התקיימו האימונים, היה מאופיין בשכבות מים בעלי טמפרטורה שונה. כיוון שכן 'נשברו' האותות ששיגרו המכשירים, ולא הצליחו לגלות את הצוללות. בדיוק כשם שקרני אור 'נשברות' בהבדלי טמפרטורה.
כאן ניצבו החוקרים בפני בעיה. וכי ביכולתם לדרום למי האוקיינוס שיהיו בעלי טמפרטורה זהה?!
מחקרים רבים עוד נדרשו לצי האמריקני כדי לעמוד על סודות הזרמים, ולמפות אותם וכן למפות את שינויי טמפרטורות המים. אך לכל הפחות ידע הצי הגדול בעולם להיכן עליו למקד את המאמץ.
למעשה:
שוב מגיע תשעה – באב. אנחנו לקוחים ליד את ה'שלט', לוחצים על ה'כפתור' ומתפלאים מדוע בית המקדש עדיין לא יורד מהשמיים…
הבעיה נעוצה כנראה ב'הבדלי טמפרטורות'. בית המקדש בנוי מאש, וכל עוד האותו שנשלחים אליו מגיעים ממקור קר, הן לא נקלטות!…
אז מה הפתרון? כיצד מחממים את הלב ביחס לאבל שנמשך כבר כל כך הרבה שנים?
השורות הבאות מושתתות על עצתו הנפלאה של הגאון רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א:
יתמות / סרטן / בעיות משמעת / חולשה / התקף לב / דיכאון / חוצפה / משבר / עניות / תסכול / שידוכים / פיגועים / קשב וריכוז / שכן רע / זרע של קיימא / סוכרת / גמגום / אבטלה / תאונות דרכים / אלמנות / נשירה / יצר הרע / ביזיונות
אם חלפו פחות מ-23 שניות מאז שהתחלתם לקרא את הרשימה, קראו שוב – אך התעכבו שנייה על כל סעיף.
כמה כאב! כמה נהרות דמע מזיל עם ישראל על כל אחד מהסעיפים…
וכל אלו קשורים, בדרך זו או אחרת, לגלות בה אנו נתונים!!!
אז אם קשה לבכות על שחרב לפני 1950 שנה, הרבה יותר קל להתעורר לבכי מתוצאות אותו חורבן – שטופחות על פנינו השכם והערב.
וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה!
[מתוך 'שבת קודש']