"לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה" (שמות ז', ט"ו)
ברש"י כ' "הנה יוצא המימה" – 'לנקביו. שהיה עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו'.
וברשב"ם כ' שדרך השרים לטייל בבקר ולרכוב אנה ואנה.
ובחזקוני כ' כדרך בני אדם המשכימים בבוקר על שפת הנהר, ורוחצים ממימי הנהר להאיר עיניהם, דבר אחר – "הנה יוצא המימה"- לטייל ולצוד שם עופות על ידי גוונין שנושא על ידו כשאר מלכים, ושם תמצאנו פנוי לדבר עמו.
ובאברבנל כ' שהוא יוצא המימה, בדרך הטיול להנהגת הבריות להרגיל התנועה בבוקר קודם האכילה, כדי לחמם הגוף, וכל שכן על שפת היאור שראיית המים תועיל לראות העיניים ולזככן, ו'האבן כספי' כ' שהיה מנהג מלך מצרים, ועוד היום הוא כן, שפעמיים בכל שבוע יצא המלך מארמונו, יום ג' ויום ז', וילך הוא ועבדיו אל מקום ידוע על שפת היאור לשחוק שם בכדור הקטן, ומטייל שם מן הבוקר עד עת המאכל [ועי' עוד בצרור המור ובדרשות אבן שועיב, ובקובץ בית אהרן וישראל קובץ ל"ט עמ' פו, באריכות על משחק כדורגל בשבת ובימות החול).