בגמרא נזכר מספר פעמים המנהג לצום ביום ה'יארצייט' של האב, ואין זו חובה, אולם מצווה היא לצום הן ביום ה'יארצייט' של האב והן בזה של האם. ובדורות האחרונים נהגו להקל בכך. וכשהפטירה הייתה באדר בשנה רגילה - לדעת השולחן ערוך יש להתענות בשנה מעוברת באדר שני, והרמ"א כתב בתחילה שיש אומרים שיתענה בראשון, וכן המנהג, ומסיים את דבריו שיש מחמירים להתענות בשניהם. וכן פסק במשנה ברורה - שיתענה בשניהם, ואם קשה לו להתענות בשניהם (ולא קיבל עליו את המנהג כנדר), עדיף שיתענה באדר ראשון. וכן לעניין הדלקת נר, אמירת קדיש ותפילה לפני העמוד - לכתחילה ראוי להתפלל בשניהם, אך אם דוחה בכך אחרים מלומר קדיש או להתפלל לפני העמוד, לא יעשה זאת אלא באחד מהחודשים.
אולם החתם סופר פסק כדעת השולחן ערוך, מטעם שמנהגי היארצייט הם בגין הדין שדנים בשמים את נשמת הנפטר ביום זה, והדין בשמים הוא לפי לשון התורה ולא לפי לשון בני אדם, ובלשון התורה אדר סתם הוא אדר שני. וכן כתב הגר"מ פיינשטיין - שמדברי הרמ"א במקום אחר משמע שהעיקר להלכה כדעת השולחן ערוך, שיש לקיים את מנהגי היארצייט באדר שני.
[שו"ע או"ח תקסח, ז, ומשנ"ב מא-מב; ביאורים ומוספים דרשו, 35 ו־38; ושם נה, 56]