מתי מותר למכור ספר תורה?
ההבדל בין בית כנסת במקום מרכזי לבית כנסת קטן וצדדי
נלמד גם על החשיבות הגדולה במצווה לספק לתלמידי חכמים מזון ואת שאר צורכיהם
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קנ"ג סעיף ו'
– דיני בנין בית הכנסת –
דרגות שונות בתשמישי קדושה | באיזה אופן מותר למכור ס"ת? | מכירת בהכנ"ס של כפרים/ כרכים | הגדרת כפר וכרך
למדנו לעיל, על דרגות שונות בקדושתן של תשמישי קדושה, ונ"מ, שאסור למכור דבר שבקדושה שקדושתו חמורה כדי לקנות דבר של קדושה אחרת שהיא קלה יותר, אסור להפוך ביהמ"ד לבהכנ"ס, כי בהמ"ד קדושתו חמורה יותר, מותר לקחת ארון קודש או בימה שמניחים עליה ס"ת, ולקנות מטפחת של ס"ת, כי קדושתה חמורה יותר משל בימה וארון קודש, וכן מותר לקנות בדמי מטפחת, נביאים וכתובים, אבל אסור לקחת נ"ך, ולקנות בדמיהם מטפחת של ס"ת, כי קדושתם חמורה יותר מזו של מטפחת לס"ת, מותר למכור נ"ך ולקנות בדמיהם ס"ת, כי קדושתו חמורה יותר, ולהפך אסור.
לכאורה ס"ת זה דבר שקדושתו חמורה יותר מכל שאר תשמישי קדושה, ולכאורה אין אופן שמותר למכור ס"ת בשביל דבר אחר, אבל בכ"א, ישנם דברים שאפשר למכור ס"ת בגללם, כגון, להספקת תלמידים, כלומר שיהיה לתלמידי חכמים כדי צרכם, או להשיא יתומים בדמיו, א"כ שני דברים קדושתם חמורה יותר מס"ת, המ"ב אומר שה"ה נישואי יתומות, אע"פ שמצות פרו ורבו מוטלת על הגברים ולא על הנשים, והיינו אומרים שאסור למכור ס"ת כדי להשתמש בדמיו לצורך פרו ורבו, כי אינן מצוות בזה, בכ"ז כיון שהם שייכות במצוה זו, שנאמר "לא תוהו בראה לשבת יצרה" לכן מותר, וכן מותר למוכרו כדי לפדות שבויים.
סעיף ז'
מה שיש אפשרות של מכירת בהכנ"ס, מדובר רק על בהכנ"ס של כפרים ולא של כרכים, והחילוק הוא, כי בהכנ"ס של כפרים נבנה על דעת בני הכפר, משא"כ בהכנ"ס של כרכים, כיון שנמצאים בו אנשים מבחוץ שבאים להתפלל, כאשר הוא נבנה, זה על דעת כל אנשי העולם, ולכן אמנם מצד דיני הקדושה, אין הבדל בין של כפרים לשל כרכים, בכ"א החילוק הוא שמספיק שיש יהודי אחד בקצה העולם שמתנגד למכירת בהכנ"ס שבכרך, זה כבר סיבה לאסור, אא"כ בנוהו לקבוצת אנשים מסויימת, כגון בהכנ"ס של סנדלרים, או חייטים, או קהילה מסויימת, שאז מותר למוכרו.
הגדרת כפר היא, שאנשים שבאים לשם זה בצורה אקראית ולא קבועה, והגדרת כרך היא שמגיעים לשם בצורה קבועה, ואין זה תלוי במספר האנשים.