מתי יש חיוב לבדוק את המקום לפני שמתפללים אם יש שם טינופת?

מדוע מי רגליים קלים בדינם יותר מצואה?│ומה יעשה אדם שקרא קריאת שמע במקום שמצוי בו טינופת בלי לבדוק את המקום ולאחר קריאתו נתגלה שהיה בו טינופת?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות קריאת שמע במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א' סימן ע"ו סעיף ז' – סעיף ח']  

הזכרת דבר שבקדושה בבית המסופק האם יש בו צואה

כתוב בשולחן ערוך, כאשר אדם עומד בתוך הבית, והוא מסופק האם יש צואה בבית, הדין הוא, שמספק הוא יכול לתלות שאין צואה בבית, וקורא קריאת שמע או מזכיר דבר שבקדושה, משום שבדרך כלל, בית חזקתו בדוק ואין בו צואה, ואם יש ילדים קטנים באותו בית, סביר להניח שיש שם צואה, וצריך לבדוק את הבית מצואה.

ספק צואת אדם או צואת בעל חי בבית ובאשפה

דן המשנה ברורה, באופן שאדם מסתפק על צואה מסוימת, האם היא של אדם או של בעל חי, והרי צואה של אדם חמורה יותר, תלוי הדבר, מה יותר מצוי, אם באותו מקום יותר מצוי בני אדם, אנו תולים שהצואה היא של בני אדם, ואם באותו מקום יותר מצוי בעלי חיים, אנו תולים שהצואה של בעלי חיים, וזה הכל כאשר הוא עומד בתוך הבית, אבל אדם העומד באשפה, והוא מסתפק האם יש בה צואה ואסור להזכיר בה דבר שבקדושה, או שאין באותה אשפה צואה ומותר להזכיר בה דבר שבקדושה, צריך להחמיר, משום שיש חזקה שסתם אשפה יש בה צואה.

ספק מי רגליים

מי רגליים קלים יותר מדין צואה, ולכן, אדם המסופק האם יש כאן מי רגליים או שאין כאן מי רגליים, אפילו אם הוא עומד באשפה, אנחנו מקילים, משום שמדאורייתא, האיסור להזכיר דבר שבקדושה מול מי רגליים, זה רק כנגד עמוד המקלח, אבל לאחר שהוא כבר קילח את המי רגליים מגופו, והם מונחים על הרצפה או בתוך כלי, האיסור להזכיר כנגדם דבר שבקדושה, הוא רק מדרבנן, ומדגיש משנה ברורה, שההיתר להזכיר דבר שבקדושה ליד אשפה שמסופק האם יש בה מי רגליים, זה דווקא כאשר בדק את האשפה מצואה, משום שאם הוא לא בדק אותה מצואה, סתם אשפה חזקתה שיהיה בה צואה, ומצד צואה אסור לקרוא בה קריאת שמע.

קרא קריאת שמע בלי לבדוק את המקום מצואה

אדם שקרא קריאת שמע מול מקום שמצוי להיות בו טינופת, והוא לא בדק את אותו מקום, ולאחר שקרא קריאת שמע, נתגלה שיש טינופת באותו מקום, צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע, משום 'זבח רשעים תועבה', וכן אדם שהיה במקום מטונף, וסביר להניח שבגדיו נטנפו באותו מקום, ובאמת לאחר שהתפלל ראה שבגדיו מטונפים, חוזר ומתפלל, כיוון שזו פשיעה, שהרי ידע שבגדיו עלולים להיות מטונפים, ופשע בכך שלא בדק אותם לפני שהתפלל, ואם עבר זמן תפילה, אין לו תשלומים, משום שרק אדם שנאנס ולא התפלל, יכול להשלים את התפילה, אבל אדם שפשע ולא התפלל, לא יכול להשלים את התפילה, והוא מוגדר כפושע, ואם מדובר במקום שלא מצוי שיהיה בו צואה, ולאחר מכן נתגלה שהיה שם צואה, אינו חוזר ומתפלל, ולעניין מי רגליים, אפילו מקום שראוי להסתפק אם יש בו מי רגליים או לא, והוא לא בדק וקרא שם קריאת שמע, ונתגלה לאחר מכן שהיה שם מי רגליים, אינו חוזר וקורא, שהרי ספיקא דרבנן לקולא, ויכול לתלות שאין שם מי רגליים.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א