מה עשו גדולי הדור לבעל קורא שקרא כמו הכתיב ולא לפי המסורת?
מתי יוצאים ידי חובה כשהבעל קורא קרא בעל פה ולא מתוך הכתב?
באיזה אופן חיסור של אות לא מעכב בקריאת התורה?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קמ"א סעיף ח'
– דיני הקורא והמקרא –
קריאה בדקדוק בקרי וכתיב | מה דינו של הקורא ואינו מדקדק?
כל תיבה שהיא קרי וכתיב, כלומר, שהיא כתובה בצורה אחת, ונקראת בצורה אחרת, הלכה למשה מסיני שתהא נכתבת כמו שהיא בתורה ונקראת בענין אחר, כלומר, את התיבה הזאת שהקרי שלה שונה מהכתיב, אסור לקרוא אותה כמו הכתיב, אלא צריך לקרוא אותה כמו מה שמסור בידינו, ומעשה באחד שהיה קורא בתורה כמו שהיא כתובה ולא כמו המסורת, וקרא כך לפני גדולי הדור הרבנים ר' יצחק אבוהב, הרב אברהם ואלאנסי והרב שמואל ואלאנסי בנו, והתרו בו שיקרא כפי המסורה, כלומר, שיקרא את הכתיב כמו הקרי, ולא רצה, ונידו אותו והורידוהו מן התיבה, ונשאלת השאלה דלכאורה יש כאן בעיה, וכמו שנלמד בסימן הבא, שאדם שקרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת, מחזירין אותו, וכמו הדין שצריך לקרוא את כל הקריאה מתוך הכתב, ואדם שקורא שלא מתוך הכתב אפילו אות אחת, לא יצא ידי חובה, וא"כ אם כתוב כתיב, והקרי שונה, אז הוא קורא בע"פ, ואיך יוצאים יד"ח קריאת התורה? ומבאר המ"ב, שכיון שכך הלכה למשה מסיני, אז יוצאים בזה יד"ח, ואולי הפשט הוא, שהלכה למשה מסיני נאמרה, שאם כתוב בצורה כזאת והמסורת בצורה אחרת, אז זה כמו שכתוב כמו המסורת, ולכן זה נקרא מתוך הכתב.
סימן קמ"ב סעיף א'
– דין מי שקרא וטעה ובמקום שאין שם מי שיודע לקרות בדיוק –
טעה בדקדוק אות אחת ונזכר אחר שגמר הקריאה | טעה בדקדוק שמשתנה הענין מחמתו | טעה בניקוד היכן שלא משתנה הענין | שיחזור וישנן החזן את קריאת התורה
קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת, מחזירין אותו, ולא יצא יד"ח, ומוסיף המ"ב שאפילו גמר את הפרשה וברך ברכה אחרונה אחרי אותה קריאה, ורק אח"כ נזכר שחיסר או הוסיף אות אחת, צריך שוב לחזור לאותו מקום ולתקן את הטעות.
וכן דין החזן הקורא, שאם חיסר או הוסיף אות אחת, צריך לחזור ולקרוא, ודוקא שינוי שמשתנה עי"ז הענין, אבל כשלא משתנה הענין, לדוגמא, כגון שבמקום לקרוא "אהרון" הוא קרא "הרון" בפתח בלי אלף, ובמקום לקרוא מצריים עם שני יודי"ן, הוא קרא עם חיריק לבד בלי יו"ד, שהענין לא משתנה, דאע"פ שחיסר אות או הוסיף אות, אם הענין לא משתנה, זה לא מעכב, אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד היכן שלא משתנה הענין, לא מחזירים אותו, אבל איפה שמשתנה ודאי שמחזירין אותו, לדוגמא, תיבת "יעשה" בפתח שקראה בציירי או להפך, וכן תיבת "בחלב" בחטף שקרא בציירי, שזה רק שינוי בניקוד, אבל כיון שהענין משתנה מחזירין אותו, ומביא המ"ב בשם מהר"ם מינ"ץ, שהחזן צריך לחזור על קריאת התורה שיהיה שגור בפיו עם כל הדקדוקים, ולא יטעה בין מלרע למלעיל, ואע"פ שלמעשה יש דברים כאלה שאם טעה לא מחזירים אותו, אבל לכתחילה ראוי שיקרא כמו שצריך בטעמיה ובדקדוקיה, ולכן צריך לשנן היטב את הקריאה קודם שקורא בתורה.