איסור 'שהייה'
* חכמינו ז"ל אסרו להשהות בשבת ישירות על האש סיר ובו תבשיל, מחשש שאם יראה בשבת שהתבשיל אינו מתבשל כראוי, עלול הוא לעשות מלאכה כדי להאיץ את הבישול.
* תבשיל שמעורב בו בשר חי שלא התבשל כלל – אין בו איסור 'שהייה', משום שבלאו הכי לא יהיה התבשיל מוכן לסעודת ליל שבת, ולא יעשו כל מלאכה כדי למהר את בישולו.
* הנחת מאכל בסמוך לכיריים – אין בהּ איסור 'שהייה', והיא מכונה 'סמיכה'. והסמיכה מותרת אף בשבת; ויש שאוסרים זאת בתבשיל שלא היה מונח שם מערב שבת.
הכנת הגוף לשבת
* מצוה לרחוץ בערב שבת את הפנים, הידיים והרגלים, במים חמים, וכן לחפוף את הראש, לכבוד השבת; ולכתחילה יש לרחוץ את כל הגוף במים חמים.
* מצוה לגזוז את הצפורניים לקראת שבת, משום כבוד השבת. ויש לגזוז את צפורני היד בערב שבת, ואת צפורני הרגל ביום חמישי.
'בין השמשות' של כניסת השבת
* כל איסורי שבת, דאורייתא ודרבנן, אסורים גם ב'בין השמשות'. ובדיעבד, אם עשה מלאכה בין השמשות, דינו כמו בשבת.
* שני איסורי שבת דרבנן מותרים בבין השמשות לכל צורך שהוא: א. הפרשת 'מעשר' מפירות 'דמאי', ו'הטמנת' תבשיל בדבר שאינו מוסיף חוֹם.
* איסורי שבת דרבנן, מותרים ב'בין השמשות' לצורך שבת, או לצורך מצוה, או כדי למנוע צער בשבת. ולמעשה אין להקל בדבר שאינו לצורך שבת או לצורך מצוה, אלא במקרים חריגים.
* לכתחילה יש לעשות 'עירוב חצרות' לפני שבת, ובדיעבד ניתן לעשותו גם ב'בין השמשות', אך בשבת עצמה אסור לעשות זאת, משום שהוא נראה כ'מתקן', בכך שמתיר את הטלטול.
'תוספת שבת
* חייב אדם להוסיף מחול על הקודש, בין בכניסת השבת ובין בצאתה. לדעת רוב הראשונים, חובה זו היא מצות עשה מדאורייתא; וכן דעת השולחן ערוך. ויש אומרים שזו מצוה דרבנן.
* למנהגנו כדעת הפוסקים שבין השמשות מתחיל עם שקיעת גוף השמש, יש להקדים ולקבל תוספת שבת לפחות 2 דקות לפני השקיעה; ויש אומרים – 10 דקות, ובשעת הדחק, 5 דקות.
* לכל המוקדם, ניתן לקבל שבת מזמן 'פלג המנחה', שהוא שעה ורבע 'זמניות' לפני סוף היום. ומפלג המנחה עד הזמן של מצות תוספת שבת הנ"ל – איסור עשיית המלאכה הוא מדרבנן לכל הדעות.
* בערב שבת לפני השקיעה, כשעדיין ודאי יום, ונותר זמן לקבלת 'תוספת שבת' – ישאל בעל הבית את אנשי ביתו: "עשרתם? עירבתם? הפרשתם חלה?" ויצווה להדליק נרות.
* נחלקו רבותינו אם הטבלת כלי חדש אסורה בשבת; ודעת השולחן שמעיקר הדין מותר, ודעת הרמ"א להחמיר, אך אף לדעת השולחן ערוך – ראוי להחמיר.
* כאשר אשה מעוברת דורכת על צפורן המונחת על הקרקע במקום בו הושלכה, הדבר עשוי לגרום שתפיל חלילה. ובמקום כזה – לכתחילה ראוי לשרוף את הצפורניים הגזוזות, ולכל הפחות לקוברָן.