סיפר הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ״ל ראש ישיבת טשעבין, סיפור ששמע מבעל המעשה בעצמו. לפני השואה היה לאותו אדם אטליז, חנות גדולה לממכר בשר ועופות. בסמוך לביתו החזיק גם לול ענק של תרנגולים חיים, שמשם היה נוטל מדי שבוע את העופות ושוחטן. בכל שבוע היה עורך חשבון מדויק כמה עופות הוציא מן הלול, כמה נמכרו באטליז, ובסך הכל כמה עופות חיים נשארו בלול.
פעם אחת שם לב שחסר עוף אחד מן החשבון, לאחר שבוע נחסר עוף נוסף, ובשבוע שלישי שוב נעלם העוף. כך שבוע אחר שבוע, עד שהחליט לעקוב בעצמו אחר הגנב. הוא התחבא בתוך הלול, והנה באמצע הלילה הגיע קול צעדים לאוזניו. הוא נדרך תיכף, וממקום מחבואו ראה אדם חומק חרש דרך החלון פנימה…
משהסתכל היטב הופתע מאוד לגלות שהמדובר בשכנו הקרוב לביתו, שהיה אדם עני מרוד, איש מדוכדך, שלא היה מסוגל לעמוד בפני הרעב הנורא של בני ביתו, ובלית ברירה ׳סחב׳ בשקט עוף אחד בלבד, ומיד נשא רגליו לחמוק החוצה. אולם ברגע האחרון ממש בטרם יצא החוצה, הבחין פתאום בשכנו בעל הבית המציץ ומסתכל בו ממקום מחבואו… ומרוב פחד ובושה תפס רגליו ונמלט ונס על נפשו.
האיש בעל הבית נסער מאוד למראה שכנו, שהתדרדר עד מצב נורא שכזה. הוא ידע היטב שאין מדובר כאן בגנב כלל, שהרי היה באפשרותו באותה גנבה לחמוס שלל רב, ולא נטל כי אם עוף אחד בלבד כדי לתת אוכל לפי הטף שכמעט גוועים ברעב! וכמאמר החכם מכל האדם בספר משלי (ו, ל): "לא יבוזו לגנב, כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב".
והנה יותר ממה שנכלם הגנב משכנו בעל הבית, התבייש בעל הבית משכנו הגנב, בחשבו על הצער הגדול שיהיה לעני זה כשייפגש עמו, שבוודאי יתמלא צער ועוגמת נפש, ותתמלא נפשו בושות מהתנהגותו.
כשראה בעל הבית ששכנו העני מתחמק ומתחבא ממנו בפנים מלאות בושה וכאב מיוסר, החליט לעקור את מקום מגוריו מאותה עיר! הוא מכר את כל עסקיו ואף את הלול הגדול, ועבר עם כל בני משפחתו למדינה אחרת רחוקה משם.
והנה לא חלפה לה שנה תמימה מאותו סיפור, ומלחמת העולם השניה פרצה במלוא עוזה, ואותה עיר שהיתה קרובה אל הגבול היתה תיכף למאכולת אש. מכל יהודי העיר לא נשאר אף אחד בשואה האיומה! כמו גם לול התרנגולים שכלה כולו עד התרנגול האחרון… ואילו זה האיש עם משפחתו שעקר משם ממש לפני המלחמה, כדי שלא לגרום צער ובושת לשכנו הקרוב, היתה לו נפשו ונפש משפחתו לפליטה! הם עלו כולם לארץ הקודש, והקימו משפחות מפוארות דורות ישרים מבורכים.
(ווי העמודים, הובא בגיליון 'שבת אורה' שמות תש"פ)