הרב מרדכי הלוי שוורצבורד
מורה הוראה נאות שמחה – מודיעין עילית
זוית הלכתית בדף היומי:
דף כ"א:
סוגייתנו עוסקת בעניין האיסור לרדת לאומנות חברו ולהסיג גבולו בפרנסה, והנה בדבר זה הרבה גופי תורה תלויים בו, במה שנפוץ לכתוב "כל הזכויות שמורות" בהפצת ספרים, ודיסקים ותוכנות מחשב, נשתדל לבאר בתמצית את יסודות ההלכה, וכמה פרטי דינים היוצאים למעשה.
תשובת הרמ"א בהדפסת הרמב"ם שע"י המהר"ם פאדווה
בתקופת הרמ"א הדפיס המהר"ם פאדווה את ספרי הרמב"ם בהגהה מדוקדקת [הגהותיו וחידושיו מודפסים ברמב"ם פרנקל], וההוצאה עלתה ממון רב. לשם כך נתקשר עם סוחר מדפיס ספרים, בתקוה שיכסה את ההוצאות מדמי המכירות, וקם סוחר ספרים גוי והדפיס לבד את הרמב"ם. הגוי פרסם שהוא מוכר בזול, בזהוב אחד פחות מהמהר"ם פאדווה. וכל זה עשה כדי לגרום הפסד לגאון על שלא נשתתף אתו.
הרמ"א כתב תשובה, ובה הוא גוזר על כל היהודים שלא יקנו מהגוי, מד' טעמים:
- א. שאמר רב הונא, שבן מבוי אחד שעוסק בריחים אסור לחברו לעסוק לידו, ואף שאין הלכה כמותו, אבל כתב המרדכי שבאופן שהנזק של השני לראשון הוא ברור, רשאי הראשון למחות בידו, ובהדפסת הרמב"ם כיון שהגוי שהוא עשיר מוזיל כל כך, זה נזק ברור לגאון הנ"ל ומן הדין רשאי למחות בידו.
- ב. שמבואר בדף כ"ב שתלמיד חכם – נותנים לו למכור את סחורתו ראשון, לכן ודאי שיש להקדים את הגאון הנ"ל.
- ג. שיש הלכה להקדים לקנות מיהודי לפני גוי.
- ד. שיש איסור להשהות בביתו ספר שאינו מוגה, לכן יש לקנות את הרמב"ם שבהוצאות המהר"ם מפאדווה שמוגה מכל טעות.
מארבע טעמים אלו גזר בגזרת נידוי חרם ושמתא, לבל יהין שום יהודי לקנות מהגוי רק מהמהר"ם פאדווה.
האם לרדת לאומנות חברו – אסור מן התורה?
החת"ס בשו"ת (חו"מ סי' ע"ט), האריך והרחיב בדיני יורד לאמנות חברו, וכתב שמתוך דברי הרמ"א, בטעם ראשון מוכח, שיש איסור תורה וגזל ביורד לאומנות חברו, עד כדי שהיה פשוט לרמ"א שגם גוי מצווה בזה, שאם היה רק תקנה מדרבנן לא נתחייבו בזה בני נח, והביא שהבית יוסף סי' קנ"ו הקשה על מה שרבא התיר לרב יאשיה ורב עובדיה, לקבוע מכירת סחורתם לפנים משורת הדין כיון שהיו תלמידי חכמים, הרי יש איסור בזה, ויש אומרים שכיון שזה מדרבנן, מפני תקון העולם, בתלמידי חכמים התירו לפנים משורת הדין, כדי שלא יפסקו מלימודם, הרי שלדעת הבית יוסף הוא רק מדרבנן.
וכתב החת"ס שנראה לו שהוא מן התורה, ונלמד מן הפסוק בדברים (א' ט"ז) "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו", ודורשים 'גרו' – מלשון שגר אתו, אלא שמסרן הכתוב לחכמים לקבוע תיקון המדינה, בתנאים המבוארים בסוגיא אם הוא מהמבוי או מהעיר ואם משלם מס. וראו חכמים שיש תיקון המדינה להתיר לתלמידי חכמים שכל ישראל מחויבים להחזיקו, וזה ישוב המדינה שלא להתבטל מתורה, וירבו חכמים בישראל, ושוב הוא בכלל דין תורה, ממילא יפה חייב הרמ"א את הגוי כיון שהוא דין תורה, ויפה כתב הבית יוסף שהוא מדרבנן כיון שמסרן הכתוב לחכמים, ויפה פסק 'המשאת בנימין' (סי' כ"ז בדין הרביעי) שהוא גזל גמור ויוצא בדיינים, עכ"ד החת"ס הנפלאים.
עוד כתב החת"ס שע"פ דברי הרמ"א האלו – הנהיגו גדולי הדורות לגזור בהסכמותיהם להוצאת ספרים שלא ידפיס איש זר את הספר תוך עשר שנים או יותר כל פעם לפי ענינו.
דברי הקה"י ובנו שיבלח"ט הגרח"ק שליט"א
כאשר הרב שבתי פרנקל זצ"ל, הוציא את הרמב"ם במהדורה מוגהת עם ספר המפתח, כתב לו מרן הקהילות יעקב זצוק"ל הסכמה וכתב ע"פ דברי הרמ"א לאסור להדפיס את הספרים. הוא כתב שזה יותר חמור להדפיס את ההוספות שחידש הרב הנ"ל שזה נחלת ראשון, והוסיף לאסור על הקונים, לקנות ממי שיעז להדפיס ולהסיג את גבולו של הרב שבתי פרנקל זצ"ל, כשם שאסר הרמ"א על הקונים.
ובנו שיבדלחט"א מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב הסכמה לש"ס רזא דשבתי עם ספר המפתח, והוסיף לאסור איסור להדפיס והעתיק דברי אביו הגאון זצ"ל, וכתב שכל מי שיעתיק מעבודת מהר"ש הנ"ל אסור לקנות הספרים האלה.
כעת נבאר כמה חילוקי דינים בזה:
- א. להדפיס ספר שהדפיסו כבר – מי שהדפיס ספר קדום, נהגו גדולי הפוסקים לגזור בהסכמותיהם לאסור על אחרים לשוב להדפיס עד משך עשר שנים מיום ההדפסה כדי שלא להפסיד את המדפיס הראשון, וכתב החת"ס בחו"מ סי' ע"ט שדינו כמו חרם הקדמונים לאסור איסור בזה.
- ב. כל הזכויות שמורות – כאשר אדם מחדש ספר שלו או מוסיף הוספות בזה אסרו הפוסקים להדפיס בלי רשותו או רשות יורשיו לאחר מותו, וכתב השו"מ (מהדורה א' ח"א סי' מ"ד) שיש לו זכות בזה לעולם ואינו מוגבל למספר שנים, והדבר נהוג לסמן כל הזכויות שמורות בסימון ©.
מורי ורבי הגאון רבי משה שאול קליין שליט"א מציין בספריו שמותר להעתיק ולצלם לצורך לימוד ולא לצורך מסחר.
- ג. אין לצלם מספרים באופן שעי"ז ימנעו מלקנותם, ללא רשות המחבר, אך כיום שהרבה חיבורים התפרסמו "באוצר החכמה", עם אפשרות סריקה שלא לצורך מסחר, כל ספר שפורסם שם ברי הוא בחזקת שהחבר מסכים שיעתיקו את ספרו.
- ד. העתקת דיסקים – דעת רבים מפוסקי זמנינו שאסור להעתיק דיסקים ותוכנות לעצמו באופן שעי"ז נמנע מלקנותם, וגם אם מעתיק חלק מהשירים, מצוי שיש שירים עיקריים והשאר טפלים להם, אך אם קנה דיסק לעצמו מותר לו להעתיקו למחשב, כיון שאינו נמנע בזה מלקנות.
- ה. מכירת תלושים בתוך החנות – הלכה נוספת בדין יורד לאומנות חברו יש לציין כי רבה היא, כאשר אדם מקבל הרבה תווי זיכוי בצרכניה או זיכוי בחנות שאינו מעונין לקנות בה, ורוצה לעמוד ליד הקופה ולמכור את התווים לאדם שמתכונן לשלם במזומן, יש בזה איסור שנתבאר בגמ' שמרחיקין מצודת דג מן הדייג, שכידוע תווי זיכוי נמכרים ע"י החברה בפחות ממחירם, נמצא שכאשר יש לקוח שמשלם במזומן, והוא מבקש ממנו שיתן לו את המזומן ויתן לחנות את התלושים הרי מבריח לקוח שעמד לשלם מחיר מלא, ונותן תמורתו מחיר הנחה, לכן אין לעשות כן בתוך החנות רק לפני שהלקוח החליט להכנס לחנות. כך אמר לי מורי חמי הגאון ר' יואל פרידמן שליט"א רב שכונת חזו"א אלעד, וכן שמעתי מדיינים מומחים, ואף שפעמים הקופאים מאירים פנים ומסייעים בעד הלקוחות בהחלפה אין מזה ראיה שהדבר בהסכמת החברה.