פעם כאשר שב מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל מברית מילה, ואחד המשתתפים התנדב להשיבו ברכבו, צירף הנהג לנסיעה גם את בנו בן החמש, שישב במושב האחורי והתבשם מהנסיעה במחיצת הרב, כשהוא חוקק בלבו דמות מרוממת של גדול בישראל.
משהגיעו למחוז חפצם, העתיר רבנו כדרכו ברכות ותודות על הנהג, ופנה לביתו. אך משרק פסע פסיעות אחדות, סב על עקביו ושב אל הרכב, כשמפניו ניכר שהוא מוטרד ממשהו.
לתדהמת הנהג, פתח רבנו את הדלת ופנה אל הדרדק שישב במושב האחורי, והתנצל על ששכח לומר לו שלום… העתיר גם עליו ברכת שלום לבביות, ובברכת שלום פנה לביתו.
(דובב שפתים)