"עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ" (במדבר י"ד, כ"ד)
אחת ההנהגות שרגיל מרן רבי גרשון אידלשטיין שליט"א לספר, שראה אצל ה'חזון איש' ואימץ אותה לעצמו, היא הקפדתו של ה'חזון איש' לא להעביר ספרים על גבי שולחן שיש בו מאכלים. משום מעשה שהיה:
פעם אחת ,כשהגיע מרן שליט"א לבית ה'חזון איש', הוא שכב במיטתו. סמוך למיטה היה שולחן ובו מאכלו של ה'חזון איש'. תוך כדי השיחה שעסקה בעומק הסוגיות, ביקש ה'חזון איש' לעיין בספר פלוני. קם מרן שליט"א להביא עבורו את הספר. כשחזר והחל להעבירו מעל גבי השולחן, הזהירו שחלילה לא יעביר את הספר מעל המאכלים, שמא תיפול תולעת על האוכל. מאז, במשך כל השנים מקפיד מרן שליט"א עד מאוד, שלא יהיו על השולחן ספרים, ואפילו ברכון, בעת האוכל.
אחד התלמידים הוסיף לספר לנו, כי לפני מספר שנים, הגיע למרן שליט"א אב עם בנו שנעשה בר-מצוה. מרן שליט"א התכוון להביא לנער ספר כדורון דרשה. כאשר הביאו את הספר על השולחן, כדי לכתוב עליו הקדשת ברכה, לפתע נפלה תולעת מהספר. כשראה זאת מרן שליט"א שמח שמחה גדולה, ואמר לבני הבית בחדווה: "הנה ה'חזון איש' צדק, שיתכן ויפלו תולעים מספרים, והנה אף מספר חדש וטוב עלולה ליפול תולעת"…
בימי צעירותו של מרן שליט"א, פנה אליו מרן הרב מפוניבז' זצ"ל ושאלתו בפיו: "מדוע לא תאבה לערוך את חידושי תורתך בספר מסודר? הלוא סברותיך סברות ישרות הן, ובודאי יהיו לתועלת לציבור הלומדים מהן". והוסיף: "הרי התברכת בסברא ישרה, שמא תזכה את בני התורה בסברותיך, והרי גם רבי שלומקה [ברמן] ורבי בערל [פוברסקי] כבר הוציאו את חידושיהם?". ענהו מרן שליט"א בענווה אופיינית: "והרי לכשאתבגר יהיו סברותיי ישרות עוד יותר מאשר היום, לכן מן הראוי שאמתין מלפרסמן בצעירותי". הרב מפוניבז' נהנה מתשובתו המחוכמת, והפטיר לעומתו: "נו! הרי גם זו סברא ישרה". (מתוך הספר 'משולחנם').
היו תקופות קשות, בהן לא היה ביכולתו של הרב מפוניבז' זצ"ל, להשיג את הסכומים האדירים להחזיק את מוסדותיו, ובמשך שנה שלימה לא קיבלו הצוות אף לא משכורת אחת. ראשי הישיבה סבלו מכך מאוד. הם נזקקו לפרנס משפחות ברוכות ילדים, וכסף – אין. אך מרן שליט"א מעולם לא התלונן או התרעם על כך. אדרבה, הוא ראה בכך יד ההשגחה העליונה, ותמיד ציין בהתפעלות כי תצא לו מכך טובה גדולה, כי הרי באותה תקופה לא מתו בני ביתו מרעב. כשחזר הרב מפוניבז' מחוץ לארץ, ושילם את המשכורות של כל השנה, הוא בדיוק השיא אז את בתו הגדולה, וכך היו לו דמי נדוניה והוצאות השמחה…
אנקדוטה מעניינת במיוחד, התרחשה באותם ימים בישיבת פוניבז', כשמרן שליט"א היה עד לה וחלק בלתי נפרד ממנה: הימים היו ימי מתח בארץ הקודש, טרום 'מבצע קדש'. ביום אחד, נקראו כל ראשי הישיבה והמשגיחים לכינוס קצר ודחוף, במעונו של מרן הרב מפוניבז' זצ"ל; כשביניהם מרן שליט"א.
הרב מפוניבז' פתח בדברים וסיפר, כי ראש הממשלה בן גוריון קרא לו אישית, וגילה לו את העתיד הקרוב, כי הולכת להתחיל מערכה צבאית מול מצרים, שכונתה בשעתו 'מבצע קדש'. בן גוריון סיפר בכאב על הסיכון הנורא, וביקש ליידע את הרב מפוניבז' על כך, על מנת שיידעו להכין את עצמם לקראת הבאות; הוא הורה לאסוף בישיבה חול לתוך שקים, לבצר כמה חדרי מיגון, ואף הציע שכמה תלמידים יאחזו ברשותם נשק מקלעים, ולהתכונן לשעת מלחמה, רחמנא ליצלן.
הרב מפוניבז' הציג את הדברים כהוויתם, וביקש לשמוע את חוות דעתם של ראשי הישיבה על סיפורי צעת ראש הממשלה. שתיקה ניסרה בחלל, המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין הגביה את ידו, והצביע על רבי שלמה ברמן. "רבי שלמה, כמדומה שיש לך משהו מה לומר. אל תתביישו, תאמרו, אדרבה, נשמע מה בפיכם". הכל הביטו אל רבי שלמה, אציל הדעת והמידות, שלולי דברי המשגיח לא היה מעז לפתוח את פיו. הוא פנה אל מרן הרב זצ"ל ואמר משפט קצר: "מה הרב חושב? מה אנו מעלים בדעתנו? האם לבן גוריון אין מה לעשות מלבד לדאוג לבחורי ישיבת פוניבז'? זה לא נשמע מוזר שהוא בגפו מתייצב למען הצלתם של בחורי ישיבה בבני ברק? וכי אין לו עיסוקים אחרים? אלא מאי, לכאורה הענין פשוט בתכלית, הרי כולנו יודעים כי נושא גיוס בני ישיבות לא ירד עדיין מסדר היום, והנה מצא לו בן גוריון הזדמנות להניח בידינו נשק, לסובב אותנו באימונים צבאיים וכדומה, ואחר כך כשתסתיים המלחמה נראה מה יהיו חלומותיו".
הרב מפוניבז' קם על רגליו כשהוא קורן מאושר ושמחה. "אוי! אוי! רבי שלומקה, כמה אתם צודקים, אוי! אתה כל כך צודק, שפתיים ישק!".
קשר מיוחד, של הערכה עצומה וכבוד הדדי מופלא, שרר כל השנים בין מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל, ובין יבדל לחיים טובים, מרן שליט"א. הם היו נפגשים בהיכל הישיבה דבר יום ביומו, במשך עשרות שנים, וכעמיתים ורעים לעבודת קודש משותפת, האירו על בני הישיבה הקדושה בחכמה ותבונה, באהבה ורעות. גם בשנותיו האחרונות של הרב שך, כאשר קשתה עליו ההליכה, היה נכנס מרן שליט"א מפעם לפעם לבקרו בביתו, והיו משוחחים רבות בדברי תורה וענייני השעה. עד ראיה מספר לנו, כי הביקורים הללו היו תכופים. היו תקופות שבא אחת לשבוע.
מרן שליט"א רגיל לספר, כי אינו יכול לשכוח את היום הראשון לבואו של הרב שך לישיבה בשנת תשי"ב. הוא נכנס לבית המדרש, הסתובב בין הלומדים לחפש מי מהם זקוק לעזרה, ושאל את מרן שליט"א: "צו וועמען קען מען מאכן גוטס היינט'?" ("עם מי ניתן להיטיב היום?"), עד שראה בחור שלא היה שרוי בשמחה, נכנס עמו בדברים בתוך בית המדרש, ודיבר עמו בלימוד זמן מרובה על מנת לעודדו. תמיד כשמרן שליט"א מספר זכרון זה, הוא מוסיף: "כך צריך ראש ישיבה להתנהג!".
תלמידי הישיבה משנות הישיבה הראשונות מעידים, כי על בסיס קבוע היה הרב שך נעמד לדבר עם מרן שליט"א, על הסוגיות הנלמדות בישיבה, מידי יום ויום במשך שעה ארוכה. אך מלבד הקשר התורני המעמיק שהיה בין שני גדולי עולם אלו, זכורות לרבים כמה עובדות שביטל הרב שך את דעתו בביטול גמור, בפני רעו הצעיר ממנו בעשרות שנים.
(מתוך החוברת 'אדיר במלוכה')