עם הכניסה להתבוננות בתפילה, עולה לנגד עיני דמותו של מורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א אשר רבים באו לזכות ולהתפלל במחיצתו ולהתבונן בכל פרט מדרכי הנהגתו, אשר היו מנוהלים כדקדוקי ההלכה ומארחותיו הסיקו מסקנות הלכתיות רבות. אכן תפילתו הותירה רושם וחיזוק רב על כל רואיה.
חובה נעימה לציין, כי למרות שרבינו שמר על זמנו מכל משמר, עד כי לאחר כל הוראה שיצאה מפיו, הן בהתייעצות והן בתשובה הלכתית, היינו התלמידים מתייגעים להבין למה היתה כוונתו ומה הונח בתוך דבריו, שנאמרו בקיצור רב, והשיב כך לא רק משום שאמרו חז"ל (פסחים ג, ב) "לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה", אלא משום שזמנו היה מתומצת ומחושב עד מאד; וכמו כן כמה פעמים שבקשתיו לשמש כסנדק בברית, התנה את הסכמתו: "בתנאי שתאמר להם שאני לא רוצה לחכות, ומיד כשאכנס יכריזו 'ברוך הבא' [ההכרזה שאומרים הקהל עם כניסת התינוק לברית] – עם כל זאת, בבואו לתפילה היה נראה שמרוץ הזמן בו חי תמיד, הונח בצד קמעא, והשקיע זמן רב לעבודת התפילה.
בשנים עברו בהן התפלל בהיכל בית הכנסת תפארת בחורים שמעל שטיבלאך 'מאה שערים', הקדים להגיע לבית הכנסת ונמנה לא רק בין ה"עשרה ראשונים" אלא מהיותר ראשונים, אם לא ראשון ממש. היתה לי קביעות להעלות בפניו שאלות בהלכה בדרכו מביתו לבית המדרש. אירע לא אחת שהיינו השניים הראשונים בבית הכנסת. אף לאחר סיום התפילה לא הזדרז לצאת, אלא עוד זמן רב נשאר כשהוא ישוב על מקומו. ובמהלך התפילה עצמה היה נראה לכל כי ראשו ולבו מונחים עמוק עמוק בתוך מילות התפילה. כל קטע וקטע בתפילה אמר במתינות ובשימת לב יתירה.
ואמנם את התפילות היום יומיות היה אומר בזריזות מעט, אך בימי הסליחות, וכן כשהתפלל תפילת יום כיפור קטן, היה ידוע לכל כי המניין האטי ביותר הוא המניין של מרן הרב אלישיב בו המתינו לו הקהל בכל חלק מהתפילה. מתוך ששם ליבו על כל בקשה בתפילה, באחד הימים תמה רבינו בפני שליח ציבור, שהתחיל את חזרת הש"ץ מיד כאשר פנה לאחוריו באמירת 'עושה שלום', מדוע אינו ממתין עוד מעט עד שיסיים את תפילת יהי רצון שיבנה בית המקדש. "זה הרי חלק מהתפילה, ואני רוצה להקשיב לחזרת הש"ץ"… גדול השקדנים היה משקיע זמן רב בתפילה, ואמנם הוא לא התפלל באריכות, אך ייחס לזה חשיבות וזמן רב.
…למחרת יום הכיפורים תשל"ז זכיתי לעלות לקודש פנימה לבית מרן בעל ה'קהילות יעקב' ובקשתי לשמוע ממנו הדרכה לחיזוק הכוונה בתפילה. נענה מיד ואמר: שלשה דברים צריכים חיזוק: א. תתפלל קצת יותר מהר. ב. צריך לעשות הכנה לתפילה, והכנה זו איננו יודעים מה היא, ולדידן זו אמירת פסוקי דזמרה. ג. והעיקר-העיקר לידע לפני מי הוא עומד להתפלל. עד כאן לשונו.
קודם שנבחן יחד בעז"ה את תוכן ומשמעות דבריו המאירים, עלינו לדעת כי תפילותיו של הסטייפלער הרקיעו שחקים ופעל בהן ישועות רבות. ואף מהסתכלות קלה היה ניתן להבחין במאמציו בתפילה, שנאמרה תוך השתפכות הנפש ממש. בעת לימודי בישיבה, נסעתי כמה פעמים על מנת להתפלל במחיצת גדול הדור בעל הקהילות יעקב. במהלך השנה לא התפלל כוותיקין מדי יום, וזאת מאחר שבשעות היום רבו הפונים אליו לבקש תורה מפיו, בעצה, ברכה ותושיה, ולכן הקדיש את לילותיו לעמל התורה ללא טרדות הנכנסים ויוצאים והתאחר מלתת תנומה לעפעפיו. ואמנם מדי בוקר התפלל בשעה שבע, אך בימי הסליחות הקדים לאומרם כבר באשמורת הבוקר, ובשל כך הקדמתי את בואי מבאר יעקב לבני ברק כבר יום קודם, כדי שאהיה סמוך אליו ואתבונן בתפילתו מתחילתה ועד סופה.
בסיום כל קטע אחר שסיימו הציבור, עוד נשמע קולו מתנשא ברמה "נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי", כאשר נשמעת נימת ההתחננות והבקשה בלשונו, תוך השתפכות הנפש. מאז ועד היום, לאחר שעברו כבר עשרות שנים, כאשר מגיע היום בו מבקשים זאת בסליחות, עדיין מתנגן באזני קולו המתרפק על מילות התפילה – והוא-הוא שלימד אותנו: "תתפלל קצת יותר מהר"…
ואין זה סותר כלל וכלל לעבודתו ותחינתו בתפילה, אלא לימדנו בזה, שאדרבה זו עצה לקבל גישמאק וטעם בתפילה, שהרי כל צורת התפילה היא "כדבר איש אל רעהו, ורעהו מקשיב שומע אליו" (מסילת ישרים י"ט), ולא נראה בחיי היום יום מי שמדבר עם רעהו בצורה איטית ונמשכת, מ-ה של-ו-מ-ך וכדו'. לכן, בשביל לחוש יותר שהתפילה היא כדבר איש אל רעהו ובשביל לתפוס את הכוונה שלא תתפזר, יש "להתפלל קצת יותר מהר".
ואף מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זיע"א, כאמור, לא התפלל בצורה איטית ונמשכת, אלא כל מילה בצורה ברורה כמונה מעות, אך כאמירה קולחת. ועם כל זאת, מעי חמרמרו כאשר עולה בזיכרוני, קול תפילתו המשתפך בערבות.
מקום תפילתי היה בסמוך לעמידתו בשמו"ע, וכיון שהקפיד לקיים את ההלכה המפורשת בשלחן ערוך (טור או"ח ק"א) "המתפלל צריך שישמיע לאזנו", היתה נשמעת לחישת תפילתו אף לעומדים בסמוך אליו. את כל מילות התפילה היה אומר בבירור, אך היו בקשות ומילים ומסוימות, בהן האריך והשתפך קולו כבן המתרפק אצל אביו. בברכת מגן אבות, באמרו 'מלך עוזר ו-מ-ו-ש-י-ע', ניכר היה כי הבקשה הזו מעניקה לו מנת חיזוק, עד לתפילה הבאה; שיש מישהו, ריבון כל העולמים, שמושיע אותו בכל הנצרך; וכן בברכת 'אתה חונן' נעצר, והאריך בבקשת 'ד-ע-ה'. כמו כן בסיום התפילה, התחנן 'פ-ת-ח ל-ב-י בתורתך'. וחיזוק גדול הוא, איך שאותו גאון אשר כל רז לא אניס ליה, שכל הדור ציפה למוצא פיו, התחנן לדעה ולפתיחת הלב בתורה מתוך ידיעה שלשם כך יש "לבקש רחמים ממי שהחכמה שלו".
דברי הסטייפלער "להתפלל קצת יותר מהר" באה למול הדעה הרווחת, שכאשר באים להתחזק בתפילה, המשמעות הראשונית היא שמהיום יש להתפלל יותר לאט. וכאמור, אין הדבר כן, אלא נדרשת יותר שימת לב לנאמר בתפילה, אך זה לא מחייב שזה יהיה אטי יותר.
ואמנם, כפי שקיבלנו מרבותינו אין זה כלל ברזל לכל אחד ואחד, ויש שהתחזקותם באה דווקא מתוך אריכות בתפילה. תלמיד שבא ללמוד בישיבה מחו"ל, ביקש מהמשגיח הגה"צ ר' יחזקאל לווינשטיין עצה לחיזוק יסודות האמונה, והשיבו כי "העצה לזה היא, שתאריך מעט בשמונה עשרה". נראה שעומק כוונתו היתה, שעל ידי זה שיאריך יתבונן יותר בכך שהוא הנותן דעה ותורה, סליחה ורפואה, אליו אנו פונים ומבקשים למילוי צרכינו. אכן אין בזה כלל ברזל לכאן ולכאן, וכל "ערום יעשה בדעת" (משלי י"ג, ט"ז) לבחון בעצמו מהי הדרך שיותר מועילה לו לריכוז המחשבה בתפילה.
(גיליון 'שואלין ודורשין' במדבר תשע"ט)