"וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם" (בראשית י"ח, ב')
ספר שניצל בגלל חסד
מרן בעל ה"קהילות יעקב" אמר: דבר שבא ע"י גמילות חסד נשאר לנצח, וסיפר שבהיותו בחור ביקש מבעל ה"אמרי משה", שאין לו כסף מספיק לקנות הספר, ורוצה שימכרנו לו בזול, ושלח לו הספר בחינם. לאחר המלחמה רצו להדפיס הספר מחדש, ולא היה נמצא, עד שמצאוהו אצל בעל ה"קהילות יעקב" וממנו הודפס מחדש, כי הספר ניתן בגמילות חסדים, וזכה שנשאר אותו עותק אחד יחיד בעולם, וממנו הודפס לרבים.
חסד בשידוך
אל מרן הגרש"ז הגיעו בני משפחה של בחור מבוגר שישפיע עליו להינשא, מאחר ואינו רוצה להשאיר את אמו האלמנה לבד, וכל שידוך שמציעים לו אומר למשודכת אם מסכימה לגור ביחד עם אמו, וברור שכל השידוכין מתבטלים. ענה להם הגרש"ז: "אולי הבחור צודק, שהרי בחורה שאינה מסכמת לזה- חסרה במעשה חסד וטוב לב". אמרו: "ומה יהיה?" אמר: "נתפלל שהקב"ה יזמין לו בחורה שתסכים".
לימים, נודע לו שהבחור התארס. קראו לביתו ואמר לו: "האם הסכימה להיות ביחד עם אמך?" אמר: "כן". אמר: "אם כך סימן שהיא בעלת חסד. אבל אציע לך, אנא ממך, עכשיו תסדר את אמך בבית אבות נאה, כי אשתך לעתיד לא צריכה לסבול מזה".
לאשפז חולה בבית חולים
מרן הגרש"ז אויערבאך התקשר אלי בערב שבת אחה"צ, וביקש ממני לאשפז חולה זקן בבית החולים, כי בזמנו בתי החולים לא רצו לקבל חולה זקן, שהיה כרוך בהרבה ימי אשפוז וקופות החולים לא אישרו מהר, ולכן, כשהיה מגיע חולה זקן היו עושים כל הפעולות לא לקבלו. אמרתי להגרש"ז: "ומה אוכל לעשות?" אמר לי: "אם אני הייתי יכול, לא הייתי מתקשר אליך".
נטלתי יוזמה ולקחתי מונית והבאתי אותו לביה"ח שערי צדק. מיד התנפלו עלי הרופאים ואמרו לי: "כאן לא תורנות, קח אותו לבית חולים אחר!" אמרתי להם: "אדם זה אינו קרובי, אלא מצאתי אותו מוטל בשוק מחנה יהודה, ואתם חייבים בדבר בדיוק כמוני, אם אתם לא יכולים לטפל בו קחו אותו לבית חולים אחר". כששאלו אותי: "מה יש לחולה?" אמרתי: "מהיכן אני יודע? מצאתי אותו בשוק", ומיד ברחתי מחדר מיון, והתחבאתי באחת הפינות בבית החולים.
השארתי שם אדם אחר שהצטרף לפעולה, והוא עמד מרחוק לראות מה יהיה עם החולה, ולאחר חצי שעה אמר לי: שמעתי שהרופא התורן אמר לחולים: 'חולה שנכנס לשטח חדר מיון אנו אחראים עליו, אין ברירה, צריכים לטפל בו'. לאחר חצי שעה בא אלי ואמר: "הכניסו את החולה לצילומים", ואח"כ עלו על בעיית רפואתו והכניסו אותו לחדר הניתוח.
עזבתי את בית החולים, חזרתי לביתי והתקשרתי להגרש"ז שהענין מסודר וכבר נמצא בחדר הניתוח. שאל אותי: "איך הצלחת לסדר?" אמרתי לו: "עשיתי עצמי כ'תם' וכאילו מצאתיו בשוק". חייך הגרש"ז ואמר: "עשית עצמך כ'תם' אבל נגחת כ'מועד'", והוסיף אח"כ, "אבל אל תתהלל במעשה זה, שהרי סוף היה אמור באמירת שקר".
(מתוך מידות והנהגות טובות)