מדוע גדול הדור נחשב לרבן של ישראל? (כמובא בשו"ע יו"ד רמ"ד י') האם מפני שכולם למדו ממנו תורה, או שמא גדול הדור נחשב כזה מפני היותו גדול התורה וגם מי שלא למד ממנו צריך להחשיבו כרב?
במסיבת סיום הש"ס ברמת אלחנן אמר הרב (רבי יצחק זילברשטיין) שליט"א ששמע ממו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל [וכן מובא ב'הערות' למסכת ברכות דף ג' עמוד א'] שהסביר מדוע אליהו הנביא הכתיר את רבי יוסי בתואר 'רבי', כמובא שם בגמרא, ואף שוודאי שרבי יוסי לא היה רבו מובהק של אליהו, מ"מ כיון שרבי יוסי היה גדול הדור, יש בו דין רבו המובהק כמבואר שם ביו"ד. הרי שגם כשגדול הדור לא לימד את אליהו, בכל זאת מעצם היותו גדול הדור, יש בו דין של רבו המובהק.
סודו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל
מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, אמר רבינו המרא דאתרא שליט"א, היה שליט נורא בתורה, והתמצא בכל חדריה. כוחו זה נבע על פי דברי רבנו בעל ה'ברכת שמואל', שאמר שהתורה אוהבת רק את מי שאינו אוהב דבר אחר כי אם אותה בלבד. רק לאיש כזה התורה מוסרת את עצמה. אבל מי שאוהב דברים נוספים, אין התורה נמסרת לו. מו"ח בז לכל חמודות תבל ומלואה, ולכן התורה גילתה לו את סודותיה. ועל זה נאמר במדרש רבה [שיר השירים פ"א ה] 'אם עסקת בד"ת, ששפתיך מנושקות, סוף שהכל מנשקין לך על פיך'. ואכן, כל העולם כולו נישק את אמרי פיו.
(קול ברמה – גליון 286)