יום שני כ"ב בתשרי תש"פ
מקום בָּדוּק שהכניסו לתוכו חמץ ומצאו בו חמץ – האם אנו מניחים שזהו החמץ שהוכנס או שצריך לבדוק את המקום שנית?
חדר שנבדק מחמץ כדין, וילד, או בעל חיים, הכניסו לתוכו חמץ, ובדקו ומצאו בבית חמץ זהה לזה שהוכנס לתוכו, אך לא ידוע בוודאות כי מדובר באותה הככר – לדעת השולחן ערוך, אנו מניחים שזהו אותו החמץ; ואף אם בעל הבית לא ביטל לפני כן את כל החמץ שברשותו, שאז חובת הבדיקה היא מדאורייתא, אינו צריך לשוב ולבדוק את החדר.
אולם, לדעת הרמ"א, רק כשביטל את החמץ, שאז חובת הבדיקה היא מדרבנן, ניתן להקל על סמך ההנחה הנ"ל; אבל כל עוד לא ביטל את החמץ, או לאחר תחילת 'שעה שישית' (- 'זמנית') בערב פסח, שכבר לא ניתן לבטלו – עליו לשוב ולבדוק את החדר.
ואם כמוּת החמץ שהוכנס היתה קטנה, במידה כזו שניתן להניח כי הילד, או בעל החיים, אכלו את כולו – יש אומרים שאף לדעת הרמ"א אין צורך לשוב ולבדוק, ויש שמצדד להחמיר בדבר.
ואם בדק את החדר כדין, ולא מצא את החמץ – לכל הדעות אינו צריך עוד לבדוק ולחפש, ואף כשמדובר בכמות גדולה של חמץ; אך לדעת הרמ"א, אם הספק נוצר בשעה שעדיין ניתן לבטלו, צריך לבטלו.
[שו"ע תלט, ג, ומשנ"ב י; משנ"ב תלח, ב, ושעה"צ ב]
מי שהותיר חמץ בביתו לאחר הבדיקה ולאחר מכן מצא את החמץ במקום אחר בבית – האם צריך לבדוק את הבית שנית?
מי שבדק את ביתו מחמץ כדין, ונותר ברשותו חמץ, והניחו במקום מסוים, ולאחר מכן מצאו במקום אחר, ואינו מזהה בוודאות כי מדובר באותו החמץ – אם ביטל את החמץ שברשותו, אינו צריך לחזור ולבדוק, כיון שחובת הבדיקה היא מדרבנן, וספק דרבנן – לקולא.
אולם, אם לא ביטל את החמץ, ומדובר כבר בשעה שלא ניתן לבטלו (ראה לעיל) – הואיל וחובת הבדיקה היא מדאורייתא, צריך לחזור ולבדוק את כל הבית; כיון שיש לחשוש שחמץ אחר הוא שמונח במקום זה, והחמץ שהונח בו לאחר הבדיקה ניטל על ידי ילד, או בעל חיים, והונח במקום אחר בבית; וספק דאורייתא – לחומרא.
ואם כמוּת החמץ שנותר ברשותו לאחר הבדיקה היתה קטנה, במידה כזו שניתן להניח כי הילד, או בעל החיים, אכלו את כולו – אף אם לא ביטל את החמץ, אינו צריך לשוב ולבדוק את כל הבית, כיון שזהו 'ספק ספקא', דהיינו: ספק שמא החמץ שמונח כאן כעת במקום זה הוא אותו החמץ שהונח בו לאחר הבדיקה; ואף אם מדובר בחמץ אחר, שמא החמץ שהונח בו לאחר הבדיקה נאכל.
[שו"ע תלט, ד, משנ"ב יח, ושעה"צ יט]
מי שהותיר חמץ בביתו לאחר הבדיקה ומצא כמוּת שונה ממה שהניח – האם צריך לבדוק את הבית שנית?
בהמשך לאמוּר: אם מצא את החמץ במקום שבו הניחו, אך בכמוּת שונָה – הדין כך: אם הניח (לדוגמה) תשעה לחמים, ומצא עשרה – אף אם ביטל את החמץ, שאז חובת הבדיקה היא מדרבנן, עליו לשוב ולבדוק (ללא ברכה) את כל הבית; כיון שהשינוי במספר הלחמים, גורם לנו להניח כי הלחמים שהונחו במקום זה לאחר הבדיקה נגררו בידי ילד או בעל חיים למקום אחר בבית, והלחמים שמונחים כאן כעת, לחמים אחרים הם, שהונחו בידי אדם אחֵר. ואף אם הלחמים מונחים בנפרד זה לצד זה, אין אנו מניחים שאדם אחר הוסיף לחם אחד לתשעת הלחמים שהונחו שם קודם לכן, אלא אנו מניחים כנ"ל.
ואם הניח תשעה לחמים, ומצא עשרה – לדעה העיקרית שבשולחן ערוך, גם במקרה זה אנו מניחים שהלחמים שהניח לאחר הבדיקה נלקחו, ועליו לבדוק את כל הבית כדין; אולם, יש אומרים, שבמקרה זה, אם הלחמים מונחים בנפרד, יש להניח שאלו הם אותם הלחמים שהונחו, ורק אחד מהם נלקח; ולכן, אם בדק ומצא לחם אחד במקום אחר בבית, שוב אינו צריך לבדוק מאומה. ואם ביטל את החמץ, ניתן להקל כדעה זו.
[שו"ע תלט, ג, ומשנ"ב יב, יג, יד, טז ו־יז; ביאורים ומוספים דרשו, 11]